חבקוק

א,א המשא אשר חזה, חבקוק הנביא.  א,ב עד-אנה יהוה שיוועתי, ולא תשמע:  אזעק אליך חמס, ולא תושיע.  א,ג למה תראני אוון ועמל תביט, ושוד וחמס לנגדי; ויהי ריב ומדון, יישא.  א,ד על-כן תפוג תורה, ולא-ייצא לנצח משפט:  כי רשע מכתיר את-הצדיק, על-כן ייצא משפט מעוקל.  א,ה ראו בגויים והביטו, והיתמהו תמהו:  כי-פועל פועל בימיכם, לא תאמינו כי יסופר.  א,ו כי-הנני מקים את-הכשדים, הגוי המר והנמהר; ההולך, למרחבי-ארץ, לרשת, משכנות לא-לו.  א,ז איום ונורא, הוא; ממנו, משפטו ושאתו ייצא.  א,ח וקלו מנמרים סוסיו, וחדו מזאבי ערב, ופשו, פרשיו; ופרשיו, מרחוק יבואו--יעופו, כנשר חש לאכול.  א,ט כולו לחמס יבוא, מגמת פניהם קדימה; ויאסוף כחול, שבי.  א,י והוא במלכים יתקלס, ורוזנים משחק לו; הוא לכל-מבצר ישחק, ויצבור עפר וילכדה.  א,יא אז חלף רוח ויעבור, ואשם:  זו כוחו, לאלוהו.  א,יב הלוא אתה מקדם, יהוה אלוהיי קדושי--לא נמות; יהוה למשפט שמתו, וצור להוכיח יסדתו.  א,יג טהור עיניים מראות רע, והביט אל-עמל לא תוכל:  למה תביט, בוגדים--תחריש, בבלע רשע צדיק ממנו.  א,יד ותעשה אדם, כדגי הים--כרמש, לא-מושל בו.  א,טו כולו, בחכה היעלה--יגורהו בחרמו, ויאספהו במכמרתו; על-כן, ישמח ויגיל.  א,טז על-כן יזבח לחרמו, ויקטר למכמרתו:  כי בהמה שמן חלקו, ומאכלו בריאה.  א,יז העל כן, יריק חרמו; ותמיד להרוג גויים, לא יחמול.  {ס}

ב,א על-משמרתי אעמודה, ואתייצבה על-מצור; ואצפה, לראות מה-ידבר-בי, ומה אשיב, על-תוכחתי.  ב,ב ויענני יהוה, ויאמר, כתוב חזון, ובאר על-הלוחות--למען ירוץ, קורא בו.  ב,ג כי עוד חזון למועד, ויפח לקץ ולא יכזב; אם-יתמהמה, חכה-לו--כי-בוא יבוא, לא יאחר.  ב,ד הנה עופלה, לא-ישרה נפשו בו; וצדיק, באמונתו יחיה.  {ס}

ב,ה ואף כי-היין בוגד, גבר יהיר ולא ינווה:  אשר הרחיב כשאול נפשו, והוא כמוות ולא ישבע, ויאסוף אליו כל-הגויים, ויקבוץ אליו כל-העמים.  ב,ו הלוא-אלה כולם, עליו משל יישאו, ומליצה, חידות לו; ויאמר, הוי המרבה לא-לו--עד-מתיי, ומכביד עליו עבטיט.  ב,ז הלוא פתע, יקומו נושכיך, ויקצו, מזעזעיך; והיית למשיסות, למו.  ב,ח כי-אתה שלות גויים רבים, ישלוך כל-יתר עמים; מדמי אדם וחמס-ארץ, קריה וכל-יושבי בה.  {פ}

ב,ט הוי, בוצע בצע רע--לביתו:  לשום במרום קינו, להינצל מכף-רע.  ב,י יעצת בושת, לביתך; קצות-עמים רבים, וחוטא נפשך.  ב,יא כי-אבן, מקיר תזעק; וכפיס, מעץ יעננה.  {פ}

ב,יב הוי בונה עיר, בדמים; וכונן קריה, בעוולה.  ב,יג הלוא הנה, מאת יהוה צבאות; וייגעו עמים בדי-אש, ולאומים בדי-ריק ייעפו.  ב,יד כי תימלא הארץ, לדעת את-כבוד יהוה, כמים, יכסו על-ים.  {פ}

ב,טו הוי משקה ריעהו, מספח חמתך ואף שכר--למען הביט, על-מעוריהם.  ב,טז שבעת קלון מכבוד, שתה גם-אתה והיערל; תיסוב עליך, כוס ימין יהוה, וקיקלון, על-כבודך.  ב,יז כי חמס לבנון יכסך, ושוד בהמות יחיתן, מדמי אדם וחמס-ארץ, קריה וכל-יושבי בה.  ב,יח מה-הועיל פסל, כי פסלו יוצרו--מסכה, ומורה שקר:  כי בטח יוצר יצרו, עליו, לעשות, אלילים אילמים.  {ס}

ב,יט הוי אומר לעץ הקיצה, עורי לאבן דומם; הוא יורה--הנה-הוא תפוש זהב וכסף, וכל-רוח אין בקרבו.  ב,כ ויהוה, בהיכל קודשו:  הס מפניו, כל-הארץ.  {ס}

ג,א תפילה, לחבקוק הנביא--על, שגיונות.  ג,ב יהוה, שמעתי שמעך יראתי--יהוה פועלך בקרב שנים חייהו, בקרב שנים תודיע; ברוגז, רחם תזכור.  ג,ג אלוה מתימן יבוא, וקדוש מהר-פארן סלה; כיסה שמיים הודו, ותהילתו מלאה הארץ.  ג,ד ונוגה כאור תהיה, קרניים מידו לו; ושם, חביון עוזו.  ג,ה לפניו, ילך דבר; וייצא רשף, לרגליו.  ג,ו עמד וימודד ארץ, ראה ויתר גויים, ויתפוצצו הררי-עד, שחו גבעות עולם; הליכות עולם, לו.  ג,ז תחת אוון, ראיתי אוהלי כושן; ירגזון, יריעות ארץ מדיין.  ג,ח הבנהרים, חרה יהוה--אם בנהרים אפך, אם-בים עברתך:  כי תרכב על-סוסיך, מרכבותיך ישועה.  ג,ט עריה תיעור קשתך, שבועות מטות אומר סלה; נהרות, תבקע-ארץ.  ג,י ראוך יחילו הרים, זרם מים עבר; נתן תהום קולו, רום ידיהו נשא.  ג,יא שמש ירח, עמד זבולה; לאור חיציך יהלכו, לנוגה ברק חניתך.  ג,יב בזעם, תצעד-ארץ; באף, תדוש גויים.  ג,יג יצאת לישע עמך, לישע את-משיחך; מחצת ראש מבית רשע, ערות יסוד עד-צוואר סלה.  {פ}

ג,יד נקבת במטיו ראש פרזיו, יסערו להפיצני; עליצותם, כמו-לאכול עני במסתר.  ג,טו דרכת בים, סוסיך; חומר, מים רבים.  ג,טז שמעתי ותרגז בטני, לקול צללו שפתיי--יבוא רקב בעצמיי, ותחתיי ארגז:  אשר אנוח ליום צרה, לעלות לעם יגודנו.  ג,יז כי-תאנה לא-תפרח, ואין יבול בגפנים--כיחש מעשה-זית, ושדמות לא-עשה אוכל; גזר ממכלה צאן, ואין בקר ברפתים.  ג,יח ואני, ביהוה אעלוזה:  אגילה, באלוהי ישעי.  ג,יט יהוה אדוניי, חילי, וישם רגליי כאיילות, ועל במותיי ידריכני; למנצח, בנגינותיי.  {ש}