א,א דבר-יהוה אשר היה, אל-יואל בן-פתואל. א,ב שמעו-זאת, הזקנים, והאזינו, כול יושבי הארץ; ההייתה זאת בימיכם, ואם בימי אבותיכם. א,ג עליה, לבניכם ספרו; ובניכם, לבניהם, ובניהם, לדור אחר. א,ד יתר הגזם אכל הארבה, ויתר הארבה אכל הילק; ויתר הילק, אכל החסיל. א,ה הקיצו שיכורים ובכו, והילילו כל-שותי יין; על-עסיס, כי נכרת מפיכם. א,ו כי-גוי עלה על-ארצי, עצום ואין מספר; שיניו שיני אריה, ומתלעות לביא לו. א,ז שם גפני לשמה, ותאנתי לקצפה; חשוף חשפה והשליך, הלבינו שריגיה. א,ח אלי, כבתולה חגורת-שק על-בעל נעוריה. א,ט הוכרת מנחה ונסך, מבית יהוה; אבלו, הכוהנים, משרתי, יהוה. א,י שודד שדה, אבלה אדמה: כי שודד דגן, הוביש תירוש אומלל יצהר. א,יא הובישו איכרים, הילילו כורמים, על-חיטה, ועל-שעורה: כי אבד, קציר שדה. א,יב הגפן הובישה, והתאנה אומללה; רימון גם-תמר ותפוח, כל-עצי השדה יבשו--כי-הוביש ששון, מן-בני אדם. {ס}
א,יג חגרו וספדו הכוהנים, הילילו משרתי מזבח--בואו לינו בשקים, משרתי אלוהיי: כי נמנע מבית אלוהיכם, מנחה ונסך. א,יד קדשו-צום, קראו עצרה--אספו זקנים כול יושבי הארץ, בית יהוה אלוהיכם; וזעקו, אל-יהוה. א,טו אהה, ליום: כי קרוב יום יהוה, וכשוד משדיי יבוא. א,טז הלוא נגד עינינו, אוכל נכרת; מבית אלוהינו, שמחה וגיל. א,יז עבשו פרודות, תחת מגרפותיהם--נשמו אוצרות, נהרסו ממגורות: כי הוביש, דגן. א,יח מה-נאנחה בהמה, נבוכו עדרי בקר--כי אין מרעה, להם; גם-עדרי הצאן, נאשמו. א,יט אליך יהוה, אקרא: כי אש, אכלה נאות מדבר, ולהבה, ליהטה כל-עצי השדה. א,כ גם-בהמות שדה, תערוג אליך: כי יבשו, אפיקי מים, ואש, אכלה נאות המדבר. {ס}
ב,א תקעו שופר בציון, והריעו בהר קודשי--ירגזו, כול יושבי הארץ: כי-בא יום-יהוה, כי קרוב. ב,ב יום חושך ואפילה, יום ענן וערפל, כשחר, פרוש על-ההרים; עם, רב ועצום--כמוהו לא נהיה מן-העולם, ואחריו לא יוסף עד-שני דור ודור. ב,ג לפניו אכלה אש, ואחריו תלהט להבה; כגן-עדן הארץ לפניו, ואחריו מדבר שממה, וגם-פליטה, לא-הייתה לו. ב,ד כמראה סוסים, מראהו; וכפרשים, כן ירוצון. ב,ה כקול מרכבות, על-ראשי ההרים ירקדון--כקול להב אש, אוכלה קש; כעם עצום, ערוך מלחמה. ב,ו מפניו, יחילו עמים; כל-פנים, קיבצו פארור. ב,ז כגיבורים ירוצון, כאנשי מלחמה יעלו חומה; ואיש בדרכיו ילכון, ולא יעבטון אורחותם. ב,ח ואיש אחיו לא ידחקון, גבר במסילתו ילכון; ובעד השלח ייפולו, לא יבצעו. ב,ט בעיר ישוקו, בחומה ירוצון--בבתים, יעלו; בעד החלונים יבואו, כגנב. ב,י לפניו רגזה ארץ, רעשו שמיים; שמש וירח קדרו, וכוכבים אספו נוגהם. ב,יא ויהוה, נתן קולו לפני חילו--כי רב מאוד מחנהו, כי עצום עושה דברו: כי-גדול יום-יהוה ונורא מאוד, ומי יכילנו. ב,יב וגם-עתה, נאום-יהוה, שובו עדיי, בכל-לבבכם; ובצום ובבכי, ובמספד. ב,יג וקרעו לבבכם ואל-בגדיכם, ושובו אל-יהוה אלוהיכם: כי-חנון ורחום, הוא--ארך אפיים ורב-חסד, וניחם על-הרעה. ב,יד מי יודע, ישוב וניחם; והשאיר אחריו, ברכה--מנחה ונסך, ליהוה אלוהיכם. {פ}
ב,טו תקעו שופר, בציון; קדשו-צום, קראו עצרה. ב,טז אספו-עם קדשו קהל, קבצו זקנים--אספו עוללים, ויונקי שדיים: ייצא חתן מחדרו, וכלה מחופתה. ב,יז בין האולם, ולמזבח, יבכו הכוהנים, משרתי יהוה; ויאמרו חוסה יהוה על-עמך, ואל-תיתן נחלתך לחרפה למשול-בם גויים--למה יאמרו בעמים, איה אלוהיהם. ב,יח ויקנא יהוה, לארצו; ויחמול, על-עמו. ב,יט ויען יהוה ויאמר לעמו, הנני שולח לכם את-הדגן והתירוש והיצהר, ושבעתם, אותו; ולא-אתן אתכם עוד חרפה, בגויים. ב,כ ואת-הצפוני ארחיק מעליכם, והדחתיו אל-ארץ צייה ושממה--את-פניו אל-הים הקדמוני, וסופו אל-הים האחרון; ועלה בואשו, ותעל צחנתו--כי הגדיל, לעשות. ב,כא אל-תיראי, אדמה; גילי ושמחי, כי-הגדיל יהוה לעשות. ב,כב אל-תיראו בהמות שדיי, כי דשאו נאות מדבר: כי-עץ נשא פרייו, תאנה וגפן נתנו חילם. ב,כג ובני ציון, גילו ושמחו ביהוה אלוהיכם, כי-נתן לכם את-המורה, לצדקה; ויורד לכם, גשם מורה ומלקוש--בראשון. ב,כד ומלאו הגורנות, בר; והשיקו היקבים, תירוש ויצהר. ב,כה ושילמתי לכם, את-השנים, אשר אכל הארבה, הילק והחסיל והגזם: חילי, הגדול, אשר שילחתי, בכם. ב,כו ואכלתם אכול, ושבוע, והיללתם את-שם יהוה אלוהיכם, אשר-עשה עימכם להפליא; ולא-יבושו עמי, לעולם. ב,כז וידעתם, כי בקרב ישראל אני, ואני יהוה אלוהיכם, ואין עוד; ולא-יבושו עמי, לעולם. {פ}
ג,א והיה אחרי-כן, אשפוך את-רוחי על-כל-בשר, וניבאו, בניכם ובנותיכם; זקניכם, חלומות יחלומון--בחוריכם, חזיונות יראו. ג,ב וגם על-העבדים, ועל-השפחות, בימים ההמה, אשפוך את-רוחי. ג,ג ונתתי, מופתים, בשמיים, ובארץ: דם ואש, ותימרות עשן. ג,ד השמש ייהפך לחושך, והירח לדם--לפני, בוא יום יהוה, הגדול, והנורא. ג,ה והיה, כול אשר-יקרא בשם יהוה--יימלט: כי בהר-ציון ובירושלים תהיה פליטה, כאשר אמר יהוה, ובשרידים, אשר יהוה קורא. ד,א כי, הנה בימים ההמה--ובעת ההיא: אשר אשיב את-שבות יהודה, וירושלים. ד,ב וקיבצתי, את-כל-הגויים, והורדתים, אל-עמק יהושפט; ונשפטתי עימם שם, על-עמי ונחלתי ישראל אשר פיזרו בגויים, ואת-ארצי, חילקו. ד,ג ואל-עמי, ידו גורל; וייתנו הילד בזונה, והילדה מכרו ביין וישתו. ד,ד וגם מה-אתם לי, צור וצידון, וכול, גלילות פלשת; הגמול, אתם משלמים עליי, ואם-גומלים אתם עליי, קל מהרה אשיב גמולכם בראשכם. ד,ה אשר-כספי וזהבי, לקחתם; ומחמדיי, הטובים, הבאתם, להיכליכם. ד,ו ובני יהודה ובני ירושלים, מכרתם לבני היוונים, למען הרחיקם, מעל גבולם. ד,ז הנני מעירם--מן-המקום, אשר-מכרתם אותם שמה; והשיבותי גמולכם, בראשכם. ד,ח ומכרתי את-בניכם ואת-בנותיכם, ביד בני יהודה, ומכרום לשביים, אל-גוי רחוק: כי יהוה, דיבר. {פ}
ד,ט קראו-זאת, בגויים, קדשו, מלחמה; העירו, הגיבורים--ייגשו יעלו, כול אנשי המלחמה. ד,י כותו איתיכם לחרבות, ומזמרותיכם לרמחים; החלש, יאמר גיבור אני. ד,יא עושו ובואו כל-הגויים מסביב, ונקבצו; שמה, הנחת יהוה גיבוריך. ד,יב ייעורו ויעלו הגויים, אל-עמק יהושפט: כי שם, אשב לשפוט את-כל-הגויים--מסביב. ד,יג שלחו מגל, כי בשל קציר; בואו רדו, כי-מלאה גת--השיקו היקבים, כי רבה רעתם. ד,יד המונים המונים, בעמק החרוץ: כי קרוב יום יהוה, בעמק החרוץ. ד,טו שמש וירח, קדרו; וכוכבים, אספו נוגהם. ד,טז ויהוה מציון ישאג, ומירושלים ייתן קולו, ורעשו, שמיים וארץ; ויהוה מחסה לעמו, ומעוז לבני ישראל. ד,יז וידעתם, כי אני יהוה אלוהיכם, שוכן, בציון הר-קודשי; והייתה ירושלים קודש, וזרים לא-יעברו-בה עוד. {ס}
ד,יח והיה ביום ההוא ייטפו ההרים עסיס, והגבעות תלכנה חלב, וכל-אפיקי יהודה, ילכו מים; ומעיין, מבית יהוה ייצא, והשקה, את-נחל השיטים. ד,יט מצריים, לשממה תהיה, ואדום, למדבר שממה תהיה; מחמס בני יהודה, אשר-שפכו דם-נקיא בארצם. ד,כ ויהודה, לעולם תשב; וירושלים, לדור ודור. ד,כא וניקיתי, דמם לא-ניקיתי; ויהוה, שוכן בציון. {ש}