בשם ה', אל עולם (בראשית כא,לג).
שאלו, שלום ירושלים; ישליו, אוהבייך (תהילים קכב,ו).
הלכותיו תשע, וזה הוא סידורן: הלכות בית הבחירה, הלכות כלי המקדש והעובדים בו, הלכות ביאת המקדש, הלכות איסורי מזבח, הלכות מעשה הקרבנות, הלכות תמידין ומוספין, הלכות פסולי המוקדשין, הלכות עבודת יום הכיפורים, הלכות מעילה.
הלכות בית הבחירה. יש בכללן שש מצוות--שלוש מצוות עשה, ושלוש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לבנות מקדש; (ב) שלא לבנות המזבח גזית; (ג) שלא לעלות במעלות עליו; (ד) ליראה מן המקדש; (ה) לשמור את המקדש סביב; (ו) שלא להשבית שמירת המקדש.
הלכות כלי המקדש והעובדים בו. יש בכללן ארבע עשרה מצוות--שש מצוות עשה, ושמונה מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לעשות שמן המשחה; (ב) שלא לעשות כמוהו; (ג) שלא לסוך ממנו; (ד) שלא לעשות כמתכונת הקטורת; (ה) שלא להקטיר על מזבח הזהב חוץ מן הקטורת; (ו) לשאת הארון על הכתף; (ז) שלא יסורו הבדים ממנו; (ח) שיעבוד הלוי במקדש; (ט) שלא יעשה אחד במלאכת חברו במקדש; (י) לקדש הכוהן לעבודה; (יא) שיהיו כל המשמרות שוות ברגלים; (יב) ללבוש בגדי כהונה לעבודה; (יג) שלא ייקרע המעיל; (יד) שלא ייזח החושן מעל האיפוד.
הלכות ביאת המקדש. יש בכללן חמש עשרה מצוות--שתי מצוות עשה, ושלוש עשרה מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) שלא ייכנס כוהן שיכור למקדש; (ב) שלא ייכנס לו כוהן פרוע ראש; (ג) שלא ייכנס לו כוהן קרוע בגדים; (ד) שלא ייכנס כוהן בכל עת אל ההיכל; (ה) שלא ייצא כוהן מן המקדש בשעת העבודה; (ו) לשלח טמאים מן המקדש; (ז) שלא ייכנס טמא למקדש; (ח) שלא ייכנס טמא להר הבית; (ט) שלא ישמש טמא; (י) שלא ישמש טבול יום; (יא) לקדש העובד ידיו ורגליו; (יב) שלא ייכנס בעל מום להיכל ולמזבח; (יג) שלא יעבוד בעל מום; (יד) שלא יעבוד בעל מום עובר; (טו) שלא יעבוד זר.
הלכות איסורי מזבח. יש בכללן ארבע עשרה מצוות--ארבע מצוות עשה, ועשר מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) להקריב כל הקרבנות תמימים; (ב) שלא להקדיש בעל מום למזבח; (ג) שלא ישחוט; (ד) שלא יזרוק דמו; (ה) שלא יקטיר חלבו; (ו) שלא יקריב בעל מום עובר; (ז) שלא יקריב בעל מום, אפילו בקרבנות הגויים; (ח) שלא יטיל מום בקודשים; (ט) לפדות פסולי המוקדשין; (י) להקריב מיום השמיני והלאה; (יא) שלא להקריב אתנן ומחיר; (יב) שלא להקטיר שאור ודבש; (יג) למלוח כל הקרבנות; (יד) שלא להשבית המלח מעל הקרבנות.
הלכות מעשה הקרבנות. יש בכללן שלוש ועשרים מצוות--עשר מצוות עשה, ושלוש עשרה מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לעשות העולה כמעשיה הכתובים על הסדר; (ב) שלא לאכול בשר עולה; (ג) סדר החטאת; (ד) שלא לאכול מבשר חטאת הפנימית; (ה) שלא יבדיל בחטאת העוף; (ו) סדר האשם; (ז) שיאכלו הכוהנים בשר קודשי קודשים במקדש; (ח) שלא יאכלום חוץ לעזרה; (ט) שלא יאכל זר מקודשי קודשים; (י) סדר השלמים; (יא) שלא לאכול בשר קודשים קלים קודם זריקת דמים; (יב) לעשות כל מנחה כסדר מעשיה הכתובין בתורה; (יג) שלא ישים שמן על מנחת חוטא; (יד) שלא ייתן עליה לבונה; (טו) שלא תיאכל מנחת כוהן; (טז) שלא תיאפה מנחה חמץ; (יז) שיאכלו הכוהנים שיירי מנחות; (יח) שיביא כל נדריו ונדבותיו ברגל שפגע בו ראשון; (יט) שלא יאחר נדריו ונדבותיו ושאר דברים שהוא חייב בהן; (כ) להקריב כל הקרבנות בבית הבחירה; (כא) להביא קודשי חוצה לארץ לבית הבחירה; (כב) שלא לשחוט קרבנות חוץ לעזרה; (כג) שלא להקריב קרבן חוץ לעזרה.
הלכות תמידין ומוספין. יש בכללן תשע עשרה מצוות--שמונה עשרה מצוות עשה, ואחת מצות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) להקריב שני כבשים בכל יום עולות; (ב) להדליק אש על המזבח בכל יום; (ג) שלא לכבותה; (ד) להרים את הדשן בכל יום; (ה) להקטיר קטורת בכל יום; (ו) להדליק נרות בכל יום; (ז) שיקריב כוהן גדול מנחה בכל יום, והיא הנקראת חביתין; (ח) להוסיף שני כבשים עולות בשבת; (ט) לעשות לחם הפנים; (י) מוסף ראשי חודשים; (יא) מוסף הפסח; (יב) להקריב עומר התנופה; (יג) לספור כל איש ואיש שבעה שבועות מיום הקרבת העומר; (יד) מוסף עצרת; (טו) להביא שתי הלחם עם הקרבנות הבאות בגלל הלחם ביום עצרת; (טז) מוסף ראש השנה; (יז) מוסף יום צום; (יח) מוסף החג; (יט) מוסף שמיני עצרת.
הלכות פסולי המוקדשין. יש בכללן שמונה מצוות--שתי מצוות עשה, ושש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) שלא לאכול קודשים שנפסלו ושהוטל בהם מום; (ב) שלא לאכול פיגול; (ג) שלא יותיר קודשים לאחר זמנם; (ד) שלא יאכל נותר; (ה) שלא יאכל קודשים שנטמאו; (ו) שלא יאכל אדם שנטמא את הקודשים; (ז) לשרוף הנותר; (ח) לשרוף הטמא.
הלכות עבודת יום הכיפורים. מצות עשה אחת--והיא שיעשה מעשה יום הכיפורים כולו על הסדר כמו שכתוב בפרשת אחרי מות, הקרבנות והווידויין ושילוח השעיר ושאר העבודה.
הלכות מעילה. יש בכללן שלוש מצוות--אחת מצות עשה, ושתיים מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לשלם המועל אשר חטא בתוספת חומש וקרבן, וזה הוא דין המועל; (ב) שלא לעבוד בקודשים; (ג) שלא לגוז קודשים.
נמצאו כל המצוות הנכללות בספר זה, מאה ושלוש--מהן שבע וארבעים מצוות עשה, ושש וחמישים מצוות לא תעשה.
יש בכללן שש מצוות--שלוש מצוות עשה, ושלוש מצוות לא תעשה; וזה הוא פרטן: (א) לבנות מקדש; (ב) שלא לבנות המזבח גזית; (ג) שלא לעלות במעלות עליו; (ד) ליראה מן המקדש; (ה) לשמור את המקדש סביב; (ו) שלא להשבית שמירת המקדש. וביאור מצוות אלו בפרקים אלו.
א,א מצות עשה לעשות בית לה', מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלוש פעמים בשנה--שנאמר "ועשו לי, מקדש" (שמות כה,ח); וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבנו, והיה לפי שעה--שנאמר "כי לא באתם, עד עתה . . ." (דברים יב,ט).
א,ב כיון שנכנסו לארץ, העמידו המשכן בגלגל ארבע עשרה שנה שכבשו ושחלקו. ומשם באו לשילה, ובנו שם בית של אבנים; ופרסו יריעות המשכן עליו, ולא הייתה שם תקרה. ושלוש מאות ותשע ושישים שנה, עמד מקדש שילה. וכשמת עלי, חרב ובאו לנוב ובנו שם מקדש; וכשמת שמואל, חרב ובאו לגבעון ובנו שם מקדש. ומגבעון באו לבית העולמים. וימי נוב וגבעון, שבע וחמישים שנה.
א,ג כיון שנבנה המקדש בירושלים--נאסרו כל המקומות כולן לבנות בהן בית לה', ולהקריב בהן קרבן; ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד, ובהר המורייה שבה--שנאמר "ויאמר דויד--זה הוא, בית ה' האלוהים; וזה מזבח לעולה, לישראל" (דברי הימים א כב,א), ואומר "זאת מנוחתי, עדי עד" (תהילים קלב,יד).
א,ד בניין שבנה שלמה, כבר מפורש במלכים; וכן בניין העתיד ליבנות--אף על פי שהוא כתוב ביחזקאל, אינו מפורש ומבואר. ואנשי בית שני--כשבנו בימי עזרא--בנוהו כבניין שלמה, ומעין דברים המפורשים ביחזקאל.
א,ה ואלו הן הדברים שהן עיקר בבניין הבית: עושין בו קודש, וקודש הקודשים, ויהיה לפני הקודש מקום אחד והוא הנקרא אולם; ושלושתן נקראין היכל. ועושין מחיצה אחרת סביב להיכל, רחוקה ממנו כעין קלעי החצר שהיו במדבר; וכל המוקף במחיצה זו שהוא כעין חצר אוהל מועד, הוא הנקרא עזרה. והכול נקרא מקדש.
א,ו ועושין במקדש שבעה כלים: מזבח לעולה ולשאר הקרבנות; וכבש שעולים בו למזבח, ומקומו לפני האולם משוך לדרום; וכיור וכנו, לקדש ממנו הכוהנים ידיהם ורגליהם לעבודה, ומקומו בין האולם ולמזבח, משוך לדרום שהוא שמאל הנכנס למקדש.
א,ז ומזבח לקטורת, ומנורה, ושולחן; ושלושתן בתוך הקודש, לפני קודש הקודשים. [ז] המנורה בדרום משמאל הנכנס, ושולחן מימין שעליו לחם הפנים; ושניהם בצד קודש הקודשים מבחוץ. ומזבח הקטורת משוך מבין שניהם, לחוץ.
א,ח ועושין בתוך העזרה גבולין--עד כאן לישראל, עד כאן לכוהנים; ובונים בה בתים לשאר צורכי המקדש, כל בית מהם נקרא לשכה.
א,ט [ח] כשבונין ההיכל והעזרה, בונין באבנים גדולות; ואם לא מצאו אבנים, בונין בלבינים. ואין מפצלין את אבני הבניין בהר הבית--אלא מפצלין אותן ומסתתין אותן מבחוץ, ואחר כך מכניסין אותן לבניין: שנאמר "אבנים גדולות אבנים יקרות, לייסד הבית--אבני גזית" (מלכים א ה,לא), ואומר "ומקבות והגרזן כל כלי ברזל, לא נשמע בבית בהיבנותו" (מלכים א ו,ז).
א,י [ט] ואין בונין בו עץ בולט כלל, אלא או באבנים או בלבינים וסיד; ואין עושין אכסדרות של עץ בכל העזרה, אלא של אבנים או לבינים. [י] ומרצפין כל העזרה באבנים יקרות. ואם נעקרה אבן--אף על פי שהיא עומדת במקומה--הואיל ונתקלקלה, פסולה; ואסור לכוהן העובד לעמוד עליה בשעת העבודה, עד שתיקבע בארץ.
א,יא ומצוה מן המובחר לחזק את הבניין ולהגביהו כפי כוח הציבור, שנאמר "ולרומם את בית אלוהינו" (ראה עזרא ט,ט). ומפארין אותו, ומייפין כפי כוחן: אם יכולין לטוח אותו כולו בזהב, ולהגדיל במעשיו--הרי זו מצוה.
א,יב אין בונין את המקדש בלילה, שנאמר "וביום, הקים את המשכן" (במדבר ט,טו)--ביום מקימין, לא בלילה; ועוסקין בבניין מעלות השחר, עד צאת הכוכבים. והכול חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם--אנשים ונשים, כמקדש המדבר; ואין מבטלין תינוקות של בית רבן לבניין. ואין בניין מקדש דוחה יום טוב.
א,יג המזבח, אין עושין אותו אלא בניין אבנים. וזה שנאמר בתורה "מזבח אדמה, תעשה לי" (שמות כ,כ), שיהיה מחובר באדמה--שלא יבנוהו לא על גבי כיפין, ולא על גבי מחילות; וזה שנאמר "ואם מזבח אבנים" (שמות כ,כא)--מפי השמועה למדו שאינו רשות, אלא חובה.
א,יד כל אבן שנפגמה כדי שתחגור בה הציפורן, כסכין של שחיטה--הרי זו פסולה לכבש ולמזבח, שנאמר "אבנים שלמות תבנה, את מזבח ה'" (דברים כז,ו). ומהיכן היו מביאין אבני מזבח: מן בתולת הקרקע חופרין עד שמגיעין למקום הניכר שאינו מקום עבודה ובניין ומוציאין ממנו האבנים, או מן הים הגדול, ובונין בהן.
א,טו וכן אבני ההיכל והעזרות, שלמות היו. [טו] ואבני היכל ועזרות שנפגמו, או שנגממו--פסולות; ואין להן פדיון, אלא נגנזים.
א,טז כל אבן שנגע בה הברזל--אף על פי שלא נפגמה--פסולה לבניין המזבח ובניין הכבש, שנאמר "כי חרבך הנפת עליה, ותחללהא" (שמות כ,כא). והבונה אבן שנגע בה ברזל במזבח או בכבש--לוקה, שנאמר "לא תבנה אתהן גזית" (שם); והבונה אבן פגום, עובר בעשה.
א,יז [טז] אבן שנפגמה או שנגע בה ברזל, אחר שנבנית במזבח--אותה האבן פסולה, והשאר כשרות. ומלבנין את המזבח פעמיים בשנה, בפסח ובחג; וכשמלבנין אותו, מלבנין במפה, אבל לא בכפיס של ברזל, שמא ייגע באבן ויפסול.
א,יח [יז] אין עושין מדרגות למזבח, שנאמר "ולא תעלה במעלות, על מזבחי" (שמות כ,כב): אלא בונין כמו תל בדרומו של מזבח, מתמעט ויורד מראש המזבח עד הארץ; והוא הנקרא כבש. והעולה במעלות על המזבח, לוקה.
א,יט וכן הנותץ אבן אחת מן המזבח או מכל ההיכל או מבין האולם ולמזבח, דרך השחתה--לוקה, שנאמר "וניתצתם את מזבחותם . . . לא תעשון כן, לה' אלוהיכם" (דברים יב,ג-ד).
א,כ [יח] המנורה וכליה, והשולחן וכליו, ומזבח הקטורת וכל כלי השרת--אין עושין אותן אלא מן המתכת בלבד; ואם עשו אותם של עץ או עצם או אבן או של זכוכית, פסולין. [יט] היו הקהל עניים, עושין אותן אפילו של בדיל; ואם העשירו, עושין אותן של זהב: אפילו המזרקות והשפודין והמגרפות של מזבח העולה, והמידות--אם יש כוח בציבור, עושין אותן של זהב; אפילו שערי העזרה--מחפין אותן זהב, אם מצאה ידם.
א,כא [כ] אין עושין כל הכלים מתחילתן, אלא לשם הקודש; ואם נעשו מתחילתן להדיוט, אין עושין אותן לגבוה. וכלי גבוה--עד שלא נשתמש בהן גבוה, רשאי להשתמש בהן הדיוט; ומשנשתמש בהן גבוה, אסורין להדיוט. אבנים וקורות שחצבן מתחילה לבית הכנסת, אין בונין אותן בהר הבית.
ב,א המזבח, מקומו מכוון ביותר; ואין משנין אותו ממקומו לעולם, שנאמר "וזה מזבח לעולה, לישראל" (דברי הימים א כב,א). ובמקדש נעקד יצחק אבינו, שנאמר "ולך לך, אל ארץ המורייה" (בראשית כב,ב) ונאמר "וייבן שלמה את הבית, בהר המורייה" (ראה מלכים א ו,יד; דברי הימים ב ג,א). [ב] ומסורת ביד הכול, שהמקום שבנה בו דויד ושלמה המזבח בגורן ארוונה--הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק, והוא המקום שבנה בו נוח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל. ובו הקריב אדם הראשון כשנברא קרבן, ומשם נברא; אמרו חכמים, אדם ממקום כפרתו נברא.
ב,ב [ג] מידות המזבח מכוונות הרבה, וצורתו ידועה איש מאיש. ומזבח שבנו בני הגולה, כעין מזבח שעתיד להיבנות עשוהו; ואין להוסיף על מידתו, ולא לגרוע ממנה. [ד] ושלושה נביאים עלו עימהם מן הגולה--אחד העיד להן על מקום המזבח, ואחד העיד להן על מידותיו; ואחד העיד להן שמקריבין על המזבח הזה כל הקרבנות, אף על פי שאין שם בית.
ב,ג [ה] מזבח שעשה משה, ושעשה שלמה, ושעשו בני הגולה, ושעתיד להיעשות--כולן עשר אמות גובה כל אחד מהן; וזה הכתוב בתורה "שלוש אמות, קומתו" (שמות כז,א; שמות לח,א), מקום המערכה בלבד. ומזבח שעשו בני הגולה, וכן העתיד להיבנות--מידת אורכו ורוחבו, שלושים ושתיים אמות על שלושים ושתיים.
ב,ד [ו] עשר אמות של גובה המזבח--מהן באמה בת חמישה טפחים, ומהן באמה בת שישה טפחים; ושאר כל אמות הבניין, בת שישה טפחים. וגובה כל המזבח, שמונה וחמישים טפח. [ז] וכך הייתה מידתו, וצורתו:
ב,ה עלה חמישה טפחים, וכנס חמישה טפחים; זה הוא יסוד: נמצא רוחב שלושים אמה ושני טפחים, על רוחב שלושים אמה ושני טפחים. עלה שלושים טפח, וכנס חמישה טפחים; זה הוא סובב: נמצא רוחבו שמונה ועשרים אמה וארבעה טפחים, על שמונה ועשרים אמה וארבעה טפחים. ומקום הקרנות, אמה מזה ואמה מזה סביב; וכן מקום רגלי הכוהנים, אמה סביב: נמצא מקום המערכה--רוחב ארבע ועשרים אמה וארבעה טפחים, על ארבע ועשרים אמה וארבעה טפחים.
ב,ו [ח] גובה כל קרן וקרן, חמישה טפחים; וריבוע כל קרן, אמה על אמה. וארבע הקרנות, חלולות היו מתוכן. וגובה מקום המערכה, שמונה עשר טפח.
ב,ז נמצא חצי גובה המזבח, בשישה טפחים מסוף הסובב ולמטה; [ט] וחוט של סקרה היה חגור באמצע המזבח, להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים: ונמצא גובהו מן הארץ עד מקום המערכה, תשע אמות פחות טפח; וזו היא צורתו לפי מידותיו [איור הושמט כאן].
ב,ח [י] יסוד המזבח, לא היה מקיף מארבע רוחותיו כמו הסובב, אלא היה היסוד משוך כנגד כל רוח צפון ומערב, ואוכל בדרום אמה אחת ובמזרח אמה אחת; וקרן דרומית מזרחית, לא היה לה יסוד. [יא] ובקרן מערבית דרומית, היו שני נקבים כמין שני חוטמין דקין; והן הנקראין שיתין: שהדמים יורדין בהן ומתערבין באמה, ויוצאין לנחל קדרון. [יב] ולמטה ברצפה באותה הקרן--היה מקום אמה על אמה, וטבלה של שיש וטבעת קבועה בה, שבו יורדין לשית ומנקין אותו, וזו היא צורתו [איור הושמט כאן].
ב,ט [יג] וכבש היה בנוי לדרומו של מזבח--אורכו שלושים ושתיים, על רוחב שש עשרה אמה; והיה אוכל בארץ שלושים אמה מצד המזבח, ופורח ממנו אמה על היסוד ואמה על הסובב. ואוויר מעט היה מפסיק בין הכבש למזבח, כדי ליתן האברים בזריקה. וגובה הכבש תשע אמות פחות שתות, עד כנגד המערכה. [יד] ושני כבשים קטנים יוצאים ממנו, שבהם פונים ליסוד ולסובב ומובדלין מן המזבח כמלוא נימה.
ב,י וחלון הייתה במערבו של כבש, אמה על אמה; ורבובה הייתה נקראת: שבה נותנין פסולי חטאת העוף, עד שתעבור צורתה; ותצא לבית השריפה. [טו] ושני שולחנות היו במערב הכבש--אחד של שיש, שנותנין עליו את האברים; ואחד של כסף, שנותנין עליו כלי השרת.
ב,יא [טז] כשבונין המזבח--בונין אותו כולו אטום כמין עמוד, ואין עושין בו חלל כלל; אלא מביא אבנים שלמות גדולות וקטנות, ומביא סיד וזפת וקוניה, וממחה ושופך לתוך מלבן גדול כמידתו, ובונה ועולה.
ב,יב ונותן בתוך הבניין גוף של עץ או אבן בקרן דרומית מזרחית, כמידת היסוד; וכן נותן בתוך כל קרן וקרן, עד שישלים הבניין ויסיר הגופים שבתוך הבניין: כדי שתישאר קרן דרומית מזרחית בלא יסוד, ויישארו הקרנות חלולין.
ב,יג [יז] ארבע קרנות של מזבח, ויסודו, וריבועו--מעכבין; וכל מזבח שאין לו קרן, ויסוד, וכבש, וריבוע--הרי הוא פסול, שארבעתן מעכבין. אבל מידת אורכו, ומידת רוחבו, ומידת קומתו--אינן מעכבין: והוא שלא יפחות מאמה על אמה ברום שלוש אמות, כשיעור מקום המערכה של מזבח מדבר.
ב,יד [יח] מזבח שנפגם מבניינו--אם נפגם מבניינו טפח, פסול; פחות מטפח, כשר--והוא שלא יהיה בנשאר, אבן פגומה.
ג,א המנורה, מפורשת צורתה בתורה. וארבעה גביעים ושני כפתורים ושני פרחים היו בקנה המנורה, שנאמר "ובמנורה, ארבעה גביעים: משוקדים--כפתוריה, ופרחיה" (שמות כה,לד; שמות לז,כ); ועוד פרח שלישי היה סמוך לירכה של מנורה, שנאמר "עד ירכה עד פרחה" (במדבר ח,ד). [ב] ושלוש רגליים היו לה.
ג,ב ושלושה כפתורים אחרות היו בקנה המנורה, שמהן יוצאין ששת הקנים, שלושה מצד זה, ושלושה מצד זה; ובכל קנה וקנה מהן, שלושה גביעים וכפתור ופרח, והכול משוקדים כמו שקדים שקדים בעשייתן.
ג,ג נמצאו כל הגביעים שניים ועשרים, והפרחים תשעה, והכפתורים אחד עשר. וכולן מעכבין זה את זה; אפילו אחד מן השניים וארבעים, מעכב את כולן.
ג,ד במה דברים אמורים, בשעשוה זהב; אבל של שאר מיני מתכות, אין עושין בה גביעים כפתורים ופרחים. וכן מנורה הבאה זהב, תהיה כולה כיכר עם נרותיה; ותהיה כולה, מקשה מן העשתות. ושל שאר מיני מתכות, אין מקפידין על משקלה; ואם הייתה חלולה, כשרה. [ה] ואין עושין אותה לעולם מן הגרוטאות--בין שהייתה של זהב, בין שהייתה של שאר מיני מתכות.
ג,ה [ו] המלקחיים והמחתות וכלי השמן, אינן מכלל הכיכר: שהרי נאמר במנורה "זהב טהור" (שמות כה,לא; שמות לז,יז), וחזר ואמר "ומלקחיה ומחתותיה, זהב טהור" (שמות כה,לח; שמות לז,כג); ולא נאמר נרותיה זהב טהור, מפני שהנרות קבועין במנורה והם מכלל הכיכר.
ג,ו [ז] שבעת קני המנורה, מעכבין זה את זה; ושבעה נרותיה, מעכבין זה את זה: בין שהייתה של זהב, בין שהייתה של שאר מיני מתכות. וכל הנרות קבועים בקנים.
ג,ז [ח] שישה הנרות הקבועים בששת הקנים היוצאים מן המנורה, כולן פניהם לנר האמצעי שעל קנה המנורה. וזה האמצעי, פניו כנגד קודש הקודשים; והוא הנקרא נר מערבי.
ג,ח [ט] הגביעים דומין לכוסות אלכסנדרייה, שפיהן רחב ושוליהן קצר; והכפתורים כמין תפוחים בירותיים, שהן ארוכין מעט כביצה ששני ראשיה כדין; והפרחים כמו פרחי העמודים, שהן כמו קערה ושפתה כפולה לחוץ.
ג,ט [י] גובה המנורה, היה שמונה עשר טפח: הרגליים והפרח שלושה טפחים, ושני טפחים חלק, וטפח שבו גביע כפתור ופרח, וטפחיים חלק; וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו--אחד הילך ואחד הילך, ונמשכין ועולין כנגד גובה המנורה; וטפח חלק; וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו--אחד הילך ואחד הילך, ונמשכין ועולין כנגד גובה המנורה; וטפח חלק; וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו--אחד הילך ואחד הילך, ונמשכין ועולין כנגד גובה המנורה; וטפחיים חלק; נשתיירו שם שלושה טפחים, שבהן שלושה גביעים כפתור ופרח. וזו היא צורתה [איור הושמט כאן].
ג,י [יא] ואבן הייתה לפני המנורה; ובה שלוש מעלות, שעליה כוהן עומד ומטיב את הנרות, ומניח עליה כלי שמנה ומלקחיה ומחתותיה, בשעת הטבה.
ג,יא [יב] השולחן--היה אורכו שנים עשר טפח, ורוחבו שישה טפחים; והיה מונח אורכו לאורך הבית, ורוחבו לרוחב הבית. וכן שאר כל הכלים שבמקדש, אורכן לאורכו של בית: חוץ מן הארון, שהיה אורכו לרוחב הבית; וכן נרות המנורה היו כנגד רוחב הבית, בין הצפון והדרום.
ג,יב [יג] ארבעה צניפין של זהב היו לשולחן, מפוצלין מראשיהן, שהיו סומכין בהן שתי המערכות של לחם הפנים, שניים מסדר זה ושניים מסדר זה; והם הנאמרים בתורה "וקשותיו" (שמות כה,כט). [יד] ועשרים ושמונה קנים של זהב, כל אחד מהן כחצי קנה חלול, היו לו--ארבעה עשר לסדר זה, וארבעה עשר לסדר זה; והן הנקראין "מנקייותיו" (שמות כה,כט; שמות לז,טז). ושני הבזיכין שמניחין בהן הלבונה, על השולחן בצד המערכות; הן הנקראין "כפותיו" (שם). והדפוסין שעושין בהן לחם הפנים, הן הנקראין "קערותיו" (שם).
ג,יג [טו] אלו הארבעה עשר קנים--נותן החלה הראשונה על עצמו של שולחן, ונותן בין ראשונה ושנייה שלושה קנים; וכן בין כל חלה וחלה שלושה קנים--ובין שישית וחמישית שני קנים בלבד, לפי שאין על השישית אחרת: נמצאו ארבעה עשר בכל מערכה.
ג,יד [טז] ושתי שולחנות היו באולם מבפנים, על פתח הבית--אחד של שיש, נותנין עליו לחם הפנים בכניסתו; ואחד של זהב, שנותנין עליו הלחם ביציאתו: שמעלין בקודש, ולא מורידין.
ג,טו [יז] מזבח הקטורת היה מרובע, אמה על אמה; והוא נתון בהיכל מכוון בין הצפון לדרום, משוך מבין השולחן והמנורה לחוץ. ושלושתן היו מונחין משליש ההיכל ולפנים, כנגד הפרוכת המבדלת בין הקודש ובין קודש הקודשים.
ג,טז [יח] הכיור--היו לו שנים עשר דד, כדי שיהיו כל הכוהנים העוסקים בתמיד מקדשים ממנו כאחד. ומוכני עשו לו, שיהיו בה המים תמיד; והיא חול, כדי שלא יהיו המים שבה נפסלין בלינה: שהכיור מכלי הקודש, ומקדש; וכל דבר שיתקדש בכלי קודש--אם לן, נפסל.
ד,א אבן הייתה בקודש הקודשים במערבו, ועליה היה הארון מונח, ולפניו צנצנת המן ומטה אהרון. ובעת שבנה שלמה את הבית, וידע שסופו ליחרב, בנה מקום לגנוז בו הארון למטה, במטמונייות עמוקות ועקלקלות; ויאשייהו המלך ציווה וגנזו במקום שבנה שלמה, שנאמר "ויאמר ללויים המבינים לכל ישראל הקדושים לה', תנו את ארון הקודש בבית אשר בנה שלמה בן דויד מלך ישראל--אין לכם משא, בכתף; עתה, עבדו את ה' אלוהיכם . . ." (דברי הימים ב לה,ג).
ד,ב ונגנז עימו מטה אהרון והצנצנת, ושמן המשחה; וכל אלו לא חזרו בבית שני. ואף אורים ותומים שהיו בבית שני--לא היו משיבין ברוח הקודש ולא היו נשאלין בהן, שנאמר "עד עמוד כוהן, לאורים ותומים" (ראה עזרא ב,סג; נחמיה ז,סה); ולא היו עושין אותן אלא כדי להשלים שמונה בגדים לכוהן גדול, כדי שלא יהא מחוסר בגדים.
ד,ג [ב] בבית ראשון היה כותל מבדיל בין הקודש ובין קודש הקודשים, עובייו אמה. וכיון שבנו בית שני, נסתפק להם אם עובי הכותל היה ממידת הקודש או ממידת קודש הקודשים; לפיכך עשו קודש הקודשים עשרים אמה תמימות, ועשו הקודש ארבעים אמה תמימות, והניחו אמה יתרה בין הקודש וקודש הקודשים. ולא בנו כותל בבית שני, אלא עשו שתי פרוכות--אחד מצד קודש הקודשים, ואחד מצד הקודש, וביניהן אמה, כנגד עובי הכותל שהיה בראשון; אבל במקדש ראשון, לא הייתה שם אלא פרוכת אחת בלבד--שנאמר "והבדילה הפרוכת, לכם . . ." (שמות כו,לג).
ד,ד [ג] ההיכל שבנו בני הגולה, היה מאה על מאה על רום מאה; וכך הייתה מידת רומו: בנו גובה שש אמות אטום סתום, כמו יסוד לו; ורום כותלי הבית ארבעים אמה, ורום הכיור שבתקרה אמה; ועל גביו גובה שתי אמות פנוי, שיכניס בו הדלף, והוא הנקרא בית דלפה; ועובי התקרה שעל גבי בית דלפה אמה, ומעזיבה גובה אמה. ועלייה בנויה על גביו, גובה כתליה ארבעים אמה; ובגגה גובה אמה כיור, ואמתיים גובה בית דלפה, ואמה תקרה, ואמה מעזיבה. וגובה המעקה שלוש אמות; וטס של ברזל כמו סיף, גובהו אמה, על גבי המעקה סביב, כדי שלא ינוחו עליו העופות--והוא הנקרא כולה עורב. הרי הכול מאה אמה.
ד,ה [ד] מן המערב למזרח, מאה אמה; וזה הוא חשבונן: ארבעה כתלים זה לפנים מזה, וביניהן שלושה מקומות פנויין--בין הכותל המערבי ובין הכותל שלפנים ממנו חמש אמות, ובין כותל שני ושלישי שש אמות, ובין כותל שלישי ורביעי שש; ואלו המידות הן של עובי הכותל עם המקום הפנוי שבין שני הכתלים. ואורך קודש הקודשים עשרים אמה, ובין שני הפרוכות המבדילות בינו ובין הקודש אמה, ואורך הקודש ארבעים אמה, ועובי הכותל המזרחי שבו השער שש אמות; והאולם אחת עשרה אמה, ורוחב כותל האולם חמש אמות. נמצא הכול מאה אמה.
ד,ו [ה] מן הצפון לדרום, מאה אמה: עובי כותל האולם חמש אמות, ומכותל האולם עד כותל הקודש עשר אמות. וכותלי הקודש שישה כתלים זה לפנים מזה, וביניהן חמישה מקומות פנויין--בין כותל חיצון ובין השני חמש אמות, ובין שני ושלישי שלוש אמות, ובין שלישי ורביעי חמש אמות, ובין רביעי וחמישי שש, ובין חמישי וכותל הפנימי שש. נמצא הכול ארבעים אמה מצד זה, וארבעים אמה מצד זה שכנגדו, ורוחב הבית מבפנים עשרים--הרי מאה אמה.
ד,ז [ו] הפשיפש הוא השער הקטן; ושני פשיפשין היו להיכל מצידי השער הגדול שבאמצעו--אחד בצפון, ואחד בדרום: שבדרום, לא נכנס בו אדם מעולם; ועליו הוא מפורש על ידי יחזקאל "השער הזה סגור יהיה לא ייפתח . . ." (יחזקאל מד,ב). ושבצפון, בו נכנסין. ומהלך בין שני הכתלים עד שמגיע למקום פתוח לקודש משמאלו, ונכנס לתוך ההיכל; ומהלך עד שער הגדול, ופותחו.
ד,ח [ז] השער הגדול--היה רוחבו עשר אמות, וגובהו עשרים אמה. וארבע דלתות היו לו--שתיים בפנים, ושתיים מבחוץ: החיצונות נפתחות לתוך הפתח לכסות עובייו של כותל, והפנימייות נפתחות לתוך הבית לכסות אחורי הדלתות.
ד,ט [ח] פתחו של אולם היה גבוה ארבעים אמה, ורחב עשרים; ולא היו לו שערים. וחמש מלתריות של מילא היו על גבי פתחו מלמעלה--התחתונה עודפת על הפתח אמה מזה ואמה מזה, וכל אחת מחמשתן עודפת על שלמטה ממנה אמה מזה ואמה מזה; נמצאת העליונה שלושים אמה. ונדבך של אבנים היה בין כל אחת ואחת. וזו היא צורת המלתריות [איור הושמט כאן].
ד,י [ט] וזו היא צורת ההיכל, לפי מידת אורכו ורוחבו [איור הושמט כאן]. ההיכל--היה בניינו רחב מלפניו וצר מאחוריו, כמו ארי. ויציעים היו מוקפין לבית כולו מסביב, חוץ לכותל המסיבה. היציע התחתונה חמש, ורובד על גבה שש; והיציע האמצעית שש, ורובד על גבה שבע; והעליונה שבע: שנאמר "היציע התחתונה . . ." (מלכים א ו,ו). וכן היו השלוש יציעים מקיפים לבית, משלוש רוחותיו.
ד,יא וכן סביב לכותלי האולם מלמטה עד למעלה, כך היו: אמה אחת חלק, ורובד שלוש אמות, ואמה חלק, ורובד שלוש אמות--עד למעלה. ונמצאו הרובדין מוקפין לכתלים--רוחב כל רובד שלוש אמות, ובין כל רובד ורובד אמה; ורובד העליון, היה רוחבו ארבע אמות.
ד,יב [י] כל אלו המקומות הפנויים שבין הכתלים, הם הנקראים תאים; נמצאו התאים המוקפין למקדש, חמש מן הצפון וחמש מן הדרום ושלוש מן המערב. ושלוש דיוטות היו, דיוטה על גבי דיוטה. נמצאו חמישה עשר תאים בדרום, חמישה על גבי חמישה; וכן בצפון חמישה עשר. ושמונה תאים היו במערב, שלושה על גבי שלושה ושניים על גביהן בדיוטה אחת. הכול שמונה ושלושים תאים.
ד,יג [יא] שלושה פתחים היה לכל אחד ואחד מן התאים--אחד לתא מן הימין, ואחד לתא מן השמאל, ואחד לתא שעל גביו; ובקרן מזרחית צפונית בתא שבדיוטה האמצעית, היו חמישה פתחים--אחד לתא מימין, ואחד לתא שעל גביו, ואחד למסיבה, ואחד לתא שיש בו הפשיפש, ואחד להיכל.
ד,יד [יב] ומסיבה הייתה עולה מקרן מזרחית צפונית לקרן צפונית מערבית, שבה היו עולין לגגות התאים: היה עולה במסיבה, ופניו למערב; הלך את כל פני הצפון, עד שהוא מגיע למערב; הגיע למערב, הפך פניו לדרום; הלך את כל פני המערב, עד שהוא מגיע לדרום; הגיע לדרום, הפך פניו למזרח, והיה מהלך בדרום עד שהוא מגיע לפתחה של עלייה, שפתחה של עלייה היה פתוח לדרום. [יג] ובפתחה של עלייה, היו שתי כלונסות של ארז שבהן עולין לגגה של עלייה.
ד,טו וראשי פסיפסין היו מבדילין בעלייה, בין גג הקודש לגג קודש הקודשים. ולולין היו פתוחין בעלייה, לבית קודש הקודשים, שבהן משלשלין את האומנין בתיבות, כדי שלא יזונו את עיניהם מבית קודש הקודשים; ופעם אחת בשנה מפסח לפסח, מלבנין את ההיכל.
ה,א הר הבית, והוא הר המורייה--היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה, והיה מוקף חומה; וכיפין על גבי כיפין היו בנויות מתחתיו, מפני אוהל הטומאה. וכולו היה מקורה סטיו לפנים מסטיו. [ב] וחמישה שערים היו לו--אחד מן המערב, ואחד מן המזרח, ואחד מן הצפון, ושניים מן הדרום: רוחב כל שער עשר אמות, וגובהו עשרים; ויש להם דלתות.
ה,ב [ג] לפנים ממנו סורג מקיף סביב, גובהו עשרה טפחים. ולפנים מן הסורג החיל, גובהו עשר אמות; ועליו הוא אומר בקינות "ויאבל חיל וחומה" (איכה ב,ח), זו חומת העזרה.
ה,ג [ד] לפנים מן החיל, העזרה; וכל העזרה הייתה אורך מאה ושמונים ושבע, על רוחב מאה ושלושים וחמש. ושבעה שערים היו לה--שלושה מן הצפון סמוכין למערב, ושלושה מן הדרום סמוכין למערב, ואחד במזרח מכוון כנגד בית קודש הקודשים באמצע.
ה,ד [ה] כל שער מהן--היה רוחבו עשר אמות, וגובהו עשרים אמה; והיו לו דלתות מחופות זהב--חוץ משער מזרחי שהיה נחושת דומה לזהב, ושער זה הוא הנקרא שער העליון, והוא שער ניקנור.
ה,ה [ו] העזרה לא הייתה מכוונת באמצע הר הבית, אלא רחוקה מדרום הר הבית יתר מכל הרוחות, וקרובה למערבו יתר מכל הרוחות; ובינה ובין הצפון יתר ממה שבינה ובין המערב, ובינה ובין המזרח יתר ממה שבינה ובין הצפון.
ה,ו [ז] ולפני העזרה במזרח הייתה עזרת הנשים, והיא הייתה אורך מאה ושלושים וחמש על רוחב מאה ושלושים וחמש. וארבע לשכות היו בארבע מקצועותיה, של ארבעים ארבעים אמה; ולא היו מקורות, וכן הן עתידין להיות.
ה,ז [ח] ומה הן משמשות--דרומית מזרחית לשכת הנזירים, ששם מבשלין את שלמיהם ומגלחין את שיערם; מזרחית צפונית לשכת דיר העצים, ששם כוהנים בעלי מומין מתלעים בעצים, שכל עץ שנמצא בו תולעת, פסול; צפונית מערבית לשכת המצורעים; מערבית דרומית בה היו נותנין יין ושמן, והיא הייתה נקראת לשכת בית שמניה.
ה,ח [ט] עזרת הנשים הייתה מוקפת כצוצטרה, כדי שיהיו הנשים רואות מלמעלן והאנשים מלמטן--כדי שלא יהיו מעורבבין.
ה,ט ובית גדול היה בצד העזרה, בצפונה מבחוץ בין העזרה והחיל, והיה בנוי כיפה, ומוקף רובדין של אבן; והוא היה נקרא בית המוקד. ושני פתחים היו לו--אחד פתוח לעזרה, ואחד פתוח לחיל. [י] וארבע לשכות היו בו, שתיים קודש ושתיים חול; וראשי פסיפסין מבדילין בין הקודש והחול.
ה,י ומה היו משמשות--מערבית דרומית לשכת הטלאים, דרומית מזרחית לשכת עושי לחם הפנים, מזרחית צפונית בה גנזו בית חשמונאי אבני המזבח ששיקצום מלכי יוון, צפונית מערבית בה יורדין לבית הטבילה.
ה,יא היורד לבית הטבילה מלשכה זו, היה הולך במסיבה ההולכת תחת המקדש כולו, והנרות דולקות מכאן ומכאן, עד שמגיע לבית הטבילה. ומדורה הייתה שם, ובית הכיסא של כבוד; וזה הוא כבודו--מצאו נעול, בידוע שיש שם אדם.
ה,יב אורך העזרה מן המערב למזרח, מאה ושמונים ושבע; וזה הוא חשבונן: מכותל מערבי של עזרה עד כותל ההיכל אחת עשרה אמה, ואורך ההיכל כולו מאה אמה, בין האולם ולמזבח עשרים ושתיים, המזבח שלושים ושתיים; מקום דריסת רגלי הכוהנים, והוא הנקרא עזרת הכוהנים, אחת עשרה אמה; מקום דריסת רגלי ישראל, והוא הנקרא עזרת ישראל, אחת עשרה אמה.
ה,יג ורוחב העזרה מן הצפון לדרום, מאה ושלושים וחמש; וזה הוא חשבונן: מכותל צפוני עד בית המטבחיים שמונה אמות; בית המטבחיים שתים עשרה אמה ומחצה, ושם תולין ומפשיטין את הקודשים.
ה,יד ובצידו [יד] מקום השולחנות שמונה אמות--ובו שולחנות של שיש שמניחין עליהן הנתחים, ומדיחין את הבשר לבשלו; ושמונה שולחנות היו. ובצד מקום השולחנות, מקום הטבעות עשרים וארבע אמה; ושם שוחטין את הקודשים. [טו] ובין מקום הטבעות והמזבח שמונה אמות, והמזבח שלושים ושתיים, והכבש שלושים, ובין הכבש ולכותל דרומי שתים עשרה אמה ומחצה.
ה,טו מכותל צפוני של עזרה עד כותל המזבח, שהוא רוחב שישים ומחצה, וכנגדו מכותל האולם עד כותל מזרחי של עזרה, שהוא אורך שישה ושבעים--[טז] כל המרובע הזה הוא הנקרא צפון, והוא המקום ששוחטין בו קודשי קודשים.
ה,טז [יז] שמונה לשכות היו בעזרת ישראל--שלוש בצפון, ושלוש בדרום. שבדרום--לשכת המלח, לשכת הפרווה, לשכת המדיחין: לשכת המלח, שם נותנין מלח לקרבן; לשכת הפרווה, שם מולחין עורות הקודשים, ועל גגה היה בית טבילה לכוהן גדול ביום הכיפורים; לשכת המדיחין, שם היו מדיחין קרבי הקודשים, ומשם מסיבה עולה לגג בית הפרווה.
ה,יז והשלוש שבצפון--לשכת הגזית, לשכת הגולה, לשכת העץ: לשכת הגזית--שבה סנהדרי גדולה יושבת, וחצייה היה קודש וחצייה חול; ולה שני פתחים, אחד לקודש ואחד לחול. ובחצי של חול, היו הסנהדרין יושבין.
ה,יח לשכת הגולה, שם היה בור שממלאין ממנו בגולה; ומשם מספקין מים לכל העזרה. ולשכת העץ הייתה אחורי שתיהן, והיא הייתה לשכת כוהן גדול; והיא הנקראת לשכת פלהדרין. וגג שלושתן שווה.
ה,יט ושתי לשכות אחרות היו שם בעזרת ישראל--אחת מימין שער מזרחי, והיא לשכת פינחס המלביש; ואחת משמאלו, והיא לשכת עושי חביתין. וזו היא צורת כל הלשכות והעזרה כולה, לפי מידותיה [איור הושמט כאן].
ו,א המקדש כולו לא היה במישור, אלא במעלה ההר: כשאדם נכנס משער מזרחי של הר הבית, מהלך עד סוף החיל בשווה; ועולה מן החיל לעזרת הנשים בשתים עשרה מעלות, רום כל מעלה חצי אמה ושלחה חצי אמה.
ו,ב ומהלך כל עזרת נשים בשווה; ועולה ממנה לעזרת ישראל, שהיא תחילת העזרה, בחמש עשרה מעלות, רום כל מעלה חצי אמה ושלחה חצי אמה.
ו,ג ומהלך כל עזרת ישראל בשווה; ועולה ממנה לעזרת הכוהנים במעלה גבוהה אמה, ועליה דוכן יש בו שלוש מעלות, רום כל מעלה חצי אמה ושלחה חצי אמה. נמצאת עזרת הכוהנים, גבוהה על של ישראל שתי אמות ומחצה.
ו,ד ומהלך כל עזרת כוהנים והמזבח ובין האולם ולמזבח בשווה; ועולה משם לאולם בשתים עשרה מעלות, רום כל מעלה חצי אמה ושלחה אמה. והאולם וההיכל, כולו בשווה.
ו,ה נמצא גובה קרקע ההיכל על קרקע שער המזרח של הר הבית, עשרים ושתיים אמות; וגובה שער הר הבית עשרים אמה. לפיכך העומד כנגד שער המזרח, אינו רואה פתח ההיכל; ומפני זה, עשו כותל שעל גבי שער זה נמוך, כדי שיהא העומד בהר המשחה רואה פתח ההיכל, בשעה שמזה מדם הפרה נוכח ההיכל.
ו,ו ולשכות היו שם תחת עזרת ישראל פתוחות לעזרת הנשים, ששם הלויים נותנין הכינורות והנבלים והמצלתיים וכל כלי השיר; ועל הדוכן העולה מעזרת ישראל לעזרת הכוהנים, היו הלויים עומדים בשעה שאומרים שירה על הקרבן.
ו,ז הלשכות הבנויות בקודש ופתוחות לחול--אם היו גגותיהן שווין עם קרקע העזרה--תוכן חול, וגגותיהן קודש; ואם אינן שווין--אף גגותיהן חול, שהגגות והעלייות לא נתקדשו. לפיכך גגים אלו--אין אוכלין שם קודשי קודשים, ולא שוחטין קודשים קלים.
ו,ח היו בנויות בחול ופתוחות לקודש--תוכן קודש לאכילת קודשי קודשים, אבל אין שוחטין שם קודשים קלים; והנכנס לשם בטומאה, פטור; וגגותיהן, חול לכל דבר. [ט] המחילות הפתוחות לעזרה, קודש; והפתוחות להר הבית, חול. החלונות ועובי החומה כלפנים--בין לאכילת קודשי קודשים, בין לטומאה.
ו,ט [י] בית דין שרצו להוסיף על ירושלים, או להוסיף על העזרות--מוסיפין; ויש להם למשוך העזרה עד מקום שירצו מהר הבית, ולמשוך חומת ירושלים עד מקום שירצו.
ו,י [יא] אין מוסיפין על העיר, או על העזרות--אלא על פי מלך, ועל פי נביא, ובאורים ותומים, ועל פי סנהדרין של שבעים ואחד זקנים: שנאמר "ככול, אשר אני מראה אותך . . . וכן, תעשו" (שמות כה,ט), לדורות; ומשה רבנו, מלך היה.
ו,יא [יב] וכיצד מוסיפין על העיר: עושין בית דין שתי תודות, ולוקחין לחם חמץ שבהם, והולכים בית דין אחר שתי התודות, ושתי התודות זו אחר זו; ועומדין בכינורות ובנבלים ובצלצל, על כל פינה ופינה ועל כל אבן ואבן שבירושלים, ואומרין "ארוממך ה', כי דיליתני . . ." (תהילים ל,ב), עד שמגיעין לסוף המקום שמקדשין אותו ועומדין שם. ואוכלין שם לחם תודה אחת משתי התודות, והשנייה נשרפת. ועל פי הנביא--שורפין את זו, ואוכלין את זו.
ו,יב [יג] וכן אם הוסיפו על העזרה, מקדשין אותה בשיירי המנחה: מה ירושלים, התודה שנאכלת בה מקדשתה--אף העזרה, שיירי המנחות שאין נאכלין אלא בה הן שמקדשין אותה בהן; ואוכלין אותן בסוף המקום שקידשו.
ו,יג [יד] כל מקום שלא נעשה בכל אלו, וכסדר הזה--לא נתקדש קידוש גמור. וזה שעשה עזרא שתי תודות, זכר הוא שעשה; ולא במעשיו נתקדש המקום, שלא היה שם לא מלך ולא אורים ותומים. ובמה נתקדשה: בקדושה ראשונה שקידשה שלמה--שהוא קידשה העזרה וירושלים לשעתה, וקידשה אותן לעתיד לבוא.
ו,יד [טו] לפיכך מקריבין הקרבנות כולן, אף על פי שאין שם בית בנוי; ואוכלין קודשי קודשים בכל העזרה, אף על פי שהיא חרבה ואינה מוקפת במחיצה; ואוכלין קודשים קלים ומעשר שני בכל ירושלים, אף על פי שאין שם חומה: שקדושה הראשונה קידשה לשעתה, וקידשה לעתיד לבוא.
ו,טו [טז] ולמה אני אומר במקדש וירושלים, שקדושה ראשונה קידשתן לעתיד לבוא, ובקדושת שאר ארץ ישראל לעניין שביעית ומעשרות וכיוצא בהן, לא קידשה לעתיד לבוא: לפי שקדושת המקדש וירושלים--מפני השכינה, ושכינה אינה בטילה. והרי הוא אומר "והשימותי את מקדשיכם" (ויקרא כו,לא); ואמרו חכמים, אף על פי ששוממין, בקדושתן הן עומדים.
ו,טז אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות, אינו אלא מפני שהוא כיבוש רבים; וכיון שנלקחה הארץ מידיהם--בטל הכיבוש ונפטרה מן התורה מן המעשרות ומן השביעית, שהרי אינה ארץ ישראל. וכיון שעלה עזרא וקידשה, לא קידשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה; ולפיכך כל מקום שהחזיקו בו עולי בבל, ונתקדש בקדושת עזרא השנייה--הרי הוא מקודש היום, ואף על פי שנלקחה הארץ ממנו, וחייב בשביעית ובמעשרות, על הדרך שביארנו בהלכות תרומה.
ז,א מצות עשה ליראה מן המקדש, שנאמר "ומקדשי תיראו" (ויקרא יט,ל; ויקרא כו,ב); ולא מן המקדש אתה ירא, אלא ממי שציווה על יראתו. [ב] ואיזו היא יראתו: שלא ייכנס אדם להר הבית במקלו, או במנעל שברגליו, או באפונדתו, או באבק שעל רגליו, או במעות הצרורין לו בסדינו. ואין צריך לומר, שאסור לו לרוק בכל הר הבית; אלא אם נזדמן לו רוק, מבליעו בכסותו.
ז,ב ולא יעשה הר הבית דרך שייכנס מפתח זו וייצא בפתח שכנגדה, כדי לקצר הדרך; אלא יקיפו מבחוץ. ולא ייכנס לו אלא לדבר מצוה. [ג] וכל הנכנסין להר הבית, נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל--חוץ ממי שאירעו דבר, שהוא מקיף על השמאל. לפיכך היו שואלין לו, מה לך מקיף על השמאל, שאני אביל, השוכן בבית הזה ינחמך; שאני מנודה, השוכן בבית הזה ייתן בליבך ותשמע לדברי חבריך ויקרבוך.
ז,ג [ד] כל שהשלים עבודה ונסתלק לו, אינו יוצא ואחוריו להיכל; אלא מהלך אחורנית מעט מעט, ומהלך על צידו עד שיצא מן העזרה. וכן אנשי משמר ואנשי מעמד, ולויים מדוכנן--כך הם יוצאין מן המקדש, כמו שפוסע אחר תפילה לאחוריו. כל זה ליראה מן המקדש.
ז,ד [ה] לא יקל אדם את ראשו כנגד שער מזרחי של עזרה, שהוא שער ניקנור--מפני שהוא מכוון כנגד קודש הקודשים. וכל הנכנס לעזרה--יהלך בנחת במקום שמותר לו להיכנס לשם, ויראה עצמו שהוא עומד לפני האדון ה' שאמר "והיו עיניי וליבי שם, כל הימים" (מלכים א ט,ג; דברי הימים ב ז,טז); ומהלך באימה ויראה ופחד ורעדה, שנאמר "בבית אלוהים, נהלך ברגש" (תהילים נה,טו).
ז,ה [ו] ואסור לכל אדם לישב בכל העזרה; ואין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דויד בלבד, שנאמר "ויבוא המלך דויד, ויישב לפני ה'" (שמואל ב ז,יח; דברי הימים א יז,טז). והסנהדרין שהיו יושבין בלשכת הגזית, לא היו יושבין אלא בחצייה של חול.
ז,ו [ז] אף על פי שהמקדש היום חרב בעוונותינו, חייב אדם במוראו כמו שהיה נוהג בו בבניינו--לא ייכנס אלא למקום שמותר להיכנס לשם, ולא יישב בעזרה, ולא יקל ראשו כנגד שער המזרח: שנאמר "את שבתותיי תשמורו, ומקדשי תיראו" (ויקרא יט,ל; ויקרא כו,ב)--מה שמירת שבת לעולם, אף מורא מקדש לעולם, שאף על פי שחרב, בקדושתו עומד.
ז,ז [ח] בזמן שהיה המקדש בנוי--אסור לו לאדם להקל את ראשו מן הצופים, שהוא חוץ לירושלים ולפנים: והוא שיהיה רואה את המקדש, ולא יהיה גדר מפסיק בינו ובין המקדש.
ז,ח [ט] אסור לאדם לעולם שייפנה או שיישן, בין מזרח למערב; ואין צריך לומר, שאין קובעין בית הכיסא בין מזרח למערב בכל מקום: מפני שההיכל במערב. לפיכך לא ייפנה לא למערב, ולא למזרח שהוא כנגד המערב, אלא בין צפון לדרום נפנים, וישנים. וכל המטיל מים מן הצופים ולפנים--יישב ופניו כלפי הקודש, או יסלק הקודש לצדדין.
ז,ט [י] ואסור לאדם שיעשה בית תבנית היכל, אכסדרה תבנית אולם, חצר כנגד העזרה, שולחן כצורת השולחן, ומנורה כצורת המנורה; אבל עושה הוא מנורה של חמישה קנים, או של שמונה קנים, או מנורה שאינה מתכת, אף על פי שיש לה שבעה קנים.
ז,י [יא] שלוש מחנות היו ישראל במדבר--מחנה ישראל, והיא ארבע מחנות; ומחנה לוייה, שנאמר בה "וסביב למשכן, יחנו" (במדבר א,נ); ומחנה שכינה, והיא מפתח חצר אוהל מועד ולפנים.
ז,יא וכנגדן לדורות--מפתח ירושלים עד הר הבית, כמחנה ישראל; ומפתח הר הבית עד פתח העזרה שהוא שער ניקנור, כמחנה לוייה; ומפתח העזרה ולפנים, מחנה שכינה. והחיל ועזרת נשים, מעלה יתרה בבית העולמים.
ז,יב כל ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. ומה היא קדושתה: שמביאין ממנה העומר ושתי הלחם והביכורים--מה שאין מביאין כן, משאר הארצות.
ז,יג עשר קדושות הן בארץ ישראל, זו למעלה מזו: עיירות המוקפות חומה מקודשות משאר הארץ--שמשלחין מתוכן את המצורעים, ואין קוברין מת בתוכן עד שירצו שבעה טובי העיר או כל אנשי העיר; ואם יצא המת חוץ לעיר, אין מחזירין אותו לתוכה אף על פי שרצו כולן להחזירו.
ז,יד רצו בני העיר להוציא הקבר מן המדינה, מפנין אותו; וכל הקברות מפנין, חוץ מקבר נביא או מלך. קבר שהקיפתו העיר, בין מארבע רוחותיו בין משתי רוחות זו כנגד זו--אם היה בינו ובין העיר יתר מחמישים אמה לכאן וחמישים לכאן, אין מפנין אותו עד שירצו כולן; פחות מכאן, מפנין אותו.
ז,טו [יד] ירושלים מקודשת משאר העיירות המוקפות--שאוכלין קודשים קלים ומעשר שני, לפנים מחומתה. ואלו דברים שנאמרו בירושלים: אין מלינין בה את המת, ואין מעבירין בתוכה עצמות אדם, ואין משכירין בתוכה בתים, ואין נותנין בה מקום לגר תושב, ואין מקיימין בה קברות חוץ מקברי בית דויד וקבר חולדה שהיו בה מימות נביאים הראשונים, ואין נוטעין בה גינות ופרדסים, ואינה נזרעת ולא נחרשת שמא תסרח, ואין מקיימין בה אילנות חוץ מגינת ורדים שהייתה שם מימות נביאים הראשונים, ואין מקיימין בה אשפות מפני השרצים, ואין מוציאין ממנה זיזין וכצוצטראות לרשות הרבים מפני אוהל הטומאה, ואין עושין בה כבשונות מפני העשן, ואין מגדלין בה תרנגולין מפני הקודשים; וכן לא יגדלו הכוהנים תרנגולין בכל ארץ ישראל, מפני הטהרות. ואין הבית נחלט בה, ואינו מיטמא בנגעים, ואינה נעשית עיר הנידחת, ואינה מביאה עגלה ערופה לפי שלא נתחלקה לשבטים.
ז,טז [טו] הר הבית מקודש ממנה--שאין זבין וזבות נידות ויולדות נכנסין לשם, ומותר להכניס המת עצמו להר הבית; ואין צריך לומר, טמא מת שהוא נכנס לשם.
ז,יז [טז] החיל מקודש ממנו--שאין גויים וטמא מת ובועל נידה, נכנסים לשם. [יז] עזרת הנשים מקודשת מן החיל--שאין טבול יום נכנס לשם, ואיסור זה מדבריהם; אבל מן התורה, מותר טבול יום להיכנס למחנה לוייה. וטמא שנכנס לעזרת הנשים, אינו חייב חטאת.
ז,יח עזרת ישראל מקודשת מעזרת נשים--שאין מחוסר כיפורים נכנס לשם, וטמא שנכנס לה חייב כרת. [יט] עזרת הכוהנים מקודשת ממנה--שאין ישראל נכנסין לשם, אלא בשעת צורכיהם לסמיכה ולשחיטה ולתנופה.
ז,יט [כ] בין האולם ולמזבח מקודש ממנה--שאין בעלי מומין ופרועי ראש וקרועי בגדים, נכנסין לשם. [כא] ההיכל מקודש מבין האולם ולמזבח--שאין נכנס לשם, אלא רחוץ ידיים ורגליים. [כב] בית קודש הקודשים מקודש ממנו--שאין נכנס לשם אלא כוהן גדול ביום הכיפורים, בשעת העבודה.
ז,כ [כג] מקום שהיה בעלייה מכוון על קודש הקודשים--אין נכנסין לו אלא פעם אחת בשבוע, לידע מה הוא צריך לחזק בדקו.
ז,כא בשעה שנכנסין הבנאים לבנות ולתקן בהיכל, או להוציא משם את הטומאה--מצוה שיהיו הנכנסין כוהנים תמימים; לא מצאו תמימים, ייכנסו בעלי מומין; אם אין שם כוהנים, ייכנסו לויים; לא מצאו לויים, ייכנסו ישראל. מצוה בטהורים; לא מצאו טהורים, ייכנסו טמאים. טמא ובעל מום--ייכנס טמא ואל ייכנס בעל מום, שהטומאה דחויה בציבור.
ז,כב וכל הנכנסין להיכל לתקן, ייכנסו בתיבות; אם אין שם תיבות, או שאי אפשר להם שיעשו בתיבות--ייכנסו דרך פתחים.
ח,א שמירת המקדש מצות עשה--ואף על פי שאין שם פחד מאויב, ולא מליסטים: שאין שמירתו אלא כבוד לו; אינו דומה פלטורין שיש עליו שומרין, לפלטורין שאין עליו שומרין. [ב] ושמירה זו, מצותה כל הלילה; והשומרין הם הכוהנים והלויים--שנאמר "אתה ובניך איתך, לפני אוהל העדות" (במדבר יח,ב), כלומר אתם תהיו שומרין לו. והרי נאמר "ושמרו את משמרת אוהל מועד" (במדבר יח,ד), ונאמר "והחונים קדמה לפני אוהל מועד מזרחה משה ואהרון ובניו, שומרי משמרת המקדש" (ראה במדבר ג,לח).
ח,ב [ג] ואם ביטלו שמירה זו--עברו בלא תעשה, שנאמר "ושמרתם, את משמרת הקודש" (במדבר יח,ה): ולשון שמירה, אזהרה היא; הא למדת ששמירתו מצות עשה, וביטול שמירתו בלא תעשה.
ח,ג [ד] מצות שמירתו שיהיו הכוהנים שומרים מבפנים, והלויים מבחוץ; וארבע ועשרים עדה שומרין אותו בכל לילה תמיד, בארבעה ועשרים מקום--הכוהנים בשלושה מקומות, והלויים באחד ועשרים מקום.
ח,ד [ה] והיכן היו שומרים--כוהנים היו שומרים בבית אבטינס, ובבית הניצוץ, ובבית המוקד: בית אבטינס ובית הניצוץ, היו עלייות בנויות בצד שערי העזרה; והרובין היו שומרים שם. בית המוקד, בארץ; וזקני בית אב של אותו היום היו ישנים שם, ומפתחות העזרה בידם.
ח,ה [ו] לא היו הכוהנים השומרים ישנים בבגדי כהונה, אלא מקפלין אותן ומניחין אותן כנגד ראשיהן; ולובשין בגדי עצמן, וישנים על הארץ, כדרך כל שומרי חצרות המלכים, לא שיישנו על המיטות. [ז] אירע קרי לאחד מהן--הולך במסיבה שתחת הקרקע, שהמחילות הפתוחות להר הבית לא נתקדשו; וטובל וחוזר ויושב אצל אחיו הכוהנים עד שפותחין השערים בבוקר, יוצא והולך לו.
ח,ו [ח] והיכן היו הלויים שומרים--על חמישה שערי הר הבית, ועל ארבע פינותיו מתוכו, ועל ארבע פינות העזרה מבחוץ, שאסור לישב בעזרה; ועל חמישה שערי העזרה חוץ לעזרה, שהרי הכוהנים שומרים על שער המוקד ועל שער הניצוץ: הרי שמונה עשר מקום. [ט] ועוד שומרים בלשכת הקרבן, ובלשכת הפרוכת, ואחורי בית הכפורת.
ח,ז [י] ומעמידין ממונה אחד על כל המשמרות השומרים, ואיש הר הבית היה נקרא; והיה מחזר על כל משמר ומשמר כל הלילה, ואבוקות דולקות לפניו. וכל משמר שאינו עומד ואומר לו איש הר הבית, שלום עליך--ניכר שהוא ישן, חובטו במקלו; ורשות היה לו לשרוף את כסותו, עד שהיו אומרין בירושלים מה קול בעזרה, קול בן לוי לוקה ובגדיו נשרפין, שישן לו על משמרו.
ח,ח [יא] בשחר קודם שיעלה עמוד השחר, סמוך לו--יבוא הממונה של מקדש, וידפוק על הכוהנים שבבית המוקד; והן פותחין לו. נטל את המפתח, ופתח את השער הקטן שבין בית המוקד ובין העזרה, ונכנס מבית המוקד לעזרה, ונכנסו אחריו הכוהנים. ושתי אבוקות של אור בידם, ונחלקו לשתי כיתות--כת הולכת למזרח, וכת הולכת למערב; והיו בודקין והולכין את כל העזרה, עד שיגיעו שתי הכיתות למקום בית עושי חביתין. הגיעו--אלו ואלו אומרין שלום, הכול שלום; והעמידו עושי חביתין לעשות חביתין.
ח,ט [יב] כסדר הזה עושין בכל לילה, חוץ מלילי שבת--שאין בידם אור, אלא בודקין בנרות הדלוקין שם מערב שבת.