א,א ואלה, שמות בני ישראל, הבאים, מצריימה: את יעקוב, איש וביתו באו. א,ב ראובן שמעון, לוי ויהודה. א,ג יששכר זבולון, ובנימין. א,ד דן ונפתלי, גד ואשר. א,ה ויהי, כל-נפש יוצאי ירך-יעקוב--שבעים נפש; ויוסף, היה במצריים. א,ו וימת יוסף וכל-אחיו, וכול הדור ההוא. א,ז ובני ישראל, פרו וישרצו וירבו ויעצמו--במאוד מאוד; ותימלא הארץ, אותם. {פ}
א,ח ויקם מלך-חדש, על-מצריים, אשר לא-ידע, את-יוסף. א,ט ויאמר, אל-עמו: הנה, עם בני ישראל--רב ועצום, ממנו. א,י הבה נתחכמה, לו: פן-ירבה, והיה כי-תקראנה מלחמה ונוסף גם-הוא על-שונאינו, ונלחם-בנו, ועלה מן-הארץ. א,יא וישימו עליו שרי מיסים, למען ענותו בסבלותם; וייבן ערי מסכנות, לפרעה--את-פיתום, ואת-רעמסס. א,יב וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ; ויקוצו, מפני בני ישראל. א,יג ויעבידו מצריים את-בני ישראל, בפרך. א,יד וימררו את-חייהם בעבודה קשה, בחומר ובלבינים, ובכל-עבודה, בשדה--את, כל-עבודתם, אשר-עבדו בהם, בפרך. א,טו ויאמר מלך מצריים, למיילדות העברייות, אשר שם האחת שפרה, ושם השנית פועה. א,טז ויאמר, ביילדכן את-העברייות, וראיתן, על-האובניים: אם-בן הוא והמיתן אותו, ואם-בת היא וחיה. א,יז ותיראנה המיילדות, את-האלוהים, ולא עשו, כאשר דיבר אליהן מלך מצריים; ותחיינה, את-הילדים. א,יח ויקרא מלך-מצריים, למיילדות, ויאמר להן, מדוע עשיתן הדבר הזה; ותחיינה, את-הילדים. א,יט ותאמרנה המיילדות אל-פרעה, כי לא כנשים המצרייות העברייות: כי-חיות הנה, בטרם תבוא אליהן המיילדת וילדו. א,כ וייטב אלוהים, למיילדות; ויירב העם ויעצמו, מאוד. א,כא ויהי, כי-יראו המיילדות את-האלוהים; ויעש להם, בתים. א,כב ויצו פרעה, לכל-עמו לאמור: כל-הבן היילוד, היאורה תשליכוהו, וכל-הבת, תחייון. {פ}
ב,א וילך איש, מבית לוי; וייקח, את-בת-לוי. ב,ב ותהר האישה, ותלד בן; ותרא אותו כי-טוב הוא, ותצפנהו שלושה ירחים. ב,ג ולא-יכלה עוד, הצפינו, ותיקח-לו תיבת גומא, ותחמרה בחמר ובזפת; ותשם בה את-הילד, ותשם בסוף על-שפת היאור. ב,ד ותיתצב אחותו, מרחוק, לדעה, מה-ייעשה לו. ב,ה ותרד בת-פרעה לרחוץ על-היאור, ונערותיה הולכות על-יד היאור; ותרא את-התיבה בתוך הסוף, ותשלח את-אמתה ותיקחהא. ב,ו ותפתח ותראהו את-הילד, והנה-נער בוכה; ותחמול עליו--ותאמר, מילדי העברים זה. ב,ז ותאמר אחותו, אל-בת-פרעה, האלך וקראתי לך אישה מינקת, מן העברייות; ותיניק לך, את-הילד. ב,ח ותאמר-לה בת-פרעה, לכי; ותלך, העלמה, ותקרא, את-אם הילד. ב,ט ותאמר לה בת-פרעה, היליכי את-הילד הזה והיניקיהו לי, ואני, אתן את-שכרך; ותיקח האישה הילד, ותניקהו. ב,י ויגדל הילד, ותביאהו לבת-פרעה, ויהי-לה, לבן; ותקרא שמו, משה, ותאמר, כי מן-המים משיתיהו. ב,יא ויהי בימים ההם, ויגדל משה וייצא אל-אחיו, וירא, בסבלותם; וירא איש מצרי, מכה איש-עברי מאחיו. ב,יב וייפן כה וכה, וירא כי אין איש; ויך, את-המצרי, ויטמנהו, בחול. ב,יג וייצא ביום השני, והנה שני-אנשים עברים ניצים; ויאמר, לרשע, למה תכה, ריעך. ב,יד ויאמר מי שמך לאיש שר ושופט, עלינו--הלהורגני אתה אומר, כאשר הרגת את-המצרי; ויירא משה ויאמר, אכן נודע הדבר. ב,טו וישמע פרעה את-הדבר הזה, ויבקש להרוג את-משה; ויברח משה מפני פרעה, ויישב בארץ-מדיין ויישב על-הבאר. ב,טז ולכוהן מדיין, שבע בנות; ותבואנה ותדלינה, ותמלאנה את-הרהטים, להשקות, צאן אביהן. ב,יז ויבואו הרועים, ויגרשום; ויקם משה ויושיען, וישק את-צאנם. ב,יח ותבואנה, אל-רעואל אביהן; ויאמר, מדוע מיהרתן בוא היום. ב,יט ותאמרנה--איש מצרי, הצילנו מיד הרועים; וגם-דלה דלה לנו, וישק את-הצאן. ב,כ ויאמר אל-בנותיו, ואיו; למה זה עזבתן את-האיש, קראן לו ויאכל לחם. ב,כא ויואל משה, לשבת את-האיש; וייתן את-ציפורה בתו, למשה. ב,כב ותלד בן, ויקרא את-שמו גרשום: כי אמר--גר הייתי, בארץ נוכרייה. {פ}
ב,כג ויהי בימים הרבים ההם, וימת מלך מצריים, וייאנחו בני-ישראל מן-העבודה, ויזעקו; ותעל שוועתם אל-האלוהים, מן-העבודה. ב,כד וישמע אלוהים, את-נאקתם; ויזכור אלוהים את-בריתו, את-אברהם את-יצחק ואת-יעקוב. ב,כה וירא אלוהים, את-בני ישראל; ויידע, אלוהים. {ס}
ג,א ומשה, היה רועה את-צאן יתרו חותנו--כוהן מדיין; וינהג את-הצאן אחר המדבר, ויבוא אל-הר האלוהים חורבה. ג,ב ויירא מלאך יהוה אליו, בלבת-אש--מתוך הסנה; וירא, והנה הסנה בוער באש, והסנה, איננו אוכל. ג,ג ויאמר משה--אסורה-נא ואראה, את-המראה הגדול הזה: מדוע, לא-יבער הסנה. ג,ד וירא יהוה, כי סר לראות; ויקרא אליו אלוהים מתוך הסנה, ויאמר משה משה--ויאמר הנני. ג,ה ויאמר, אל-תקרב הלום; של-נעליך, מעל רגליך--כי המקום אשר אתה עומד עליו, אדמת-קודש הוא. ג,ו ויאמר, אנוכי אלוהי אביך, אלוהי אברהם אלוהי יצחק, ואלוהי יעקוב; ויסתר משה, פניו, כי ירא, מהביט אל-האלוהים. ג,ז ויאמר יהוה, ראה ראיתי את-עוני עמי אשר במצריים; ואת-צעקתם שמעתי מפני נוגשיו, כי ידעתי את-מכאוביו. ג,ח וארד להצילו מיד מצריים, ולהעלותו מן-הארץ ההיא, אל-ארץ טובה ורחבה, אל-ארץ זבת חלב ודבש--אל-מקום הכנעני, והחיתי, והאמורי והפריזי, והחיווי והיבוסי. ג,ט ועתה, הנה צעקת בני-ישראל באה אליי; וגם-ראיתי, את-הלחץ, אשר מצריים, לוחצים אותם. ג,י ועתה לכה, ואשלחך אל-פרעה; והוצא את-עמי בני-ישראל, ממצריים. ג,יא ויאמר משה, אל-האלוהים, מי אנוכי, כי אלך אל-פרעה; וכי אוציא את-בני ישראל, ממצריים. ג,יב ויאמר, כי-אהיה עימך, וזה-לך האות, כי אנוכי שלחתיך: בהוציאך את-העם, ממצריים, תעבדון את-האלוהים, על ההר הזה. ג,יג ויאמר משה אל-האלוהים, הנה אנוכי בא אל-בני ישראל, ואמרתי להם, אלוהי אבותיכם שלחני אליכם; ואמרו-לי מה-שמו, מה אומר אליהם. ג,יד ויאמר אלוהים אל-משה, אהיה אשר אהיה; ויאמר, כה תאמר לבני ישראל, אהיה, שלחני אליכם. ג,טו ויאמר עוד אלוהים אל-משה, כה-תאמר אל-בני ישראל, יהוה אלוהי אבותיכם אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקוב, שלחני אליכם; זה-שמי לעולם, וזה זכרי לדור דור. ג,טז לך ואספת את-זקני ישראל, ואמרת אליהם יהוה אלוהי אבותיכם נראה אליי, אלוהי אברהם יצחק ויעקוב, לאמור: פקוד פקדתי אתכם, ואת-העשוי לכם במצריים. ג,יז ואומר, אעלה אתכם מעוני מצריים, אל-ארץ הכנעני והחיתי, והאמורי והפריזי והחיווי והיבוסי--אל-ארץ זבת חלב, ודבש. ג,יח ושמעו, לקולך; ובאת אתה וזקני ישראל אל-מלך מצריים, ואמרתם אליו יהוה אלוהי העבריים נקרה עלינו, ועתה נלכה-נא דרך שלושת ימים במדבר, ונזבחה ליהוה אלוהינו. ג,יט ואני ידעתי--כי לא-ייתן אתכם מלך מצריים, להלוך: ולא, ביד חזקה. ג,כ ושלחתי את-ידי, והכיתי את-מצריים, בכול נפלאותיי, אשר אעשה בקרבו; ואחרי-כן, ישלח אתכם. ג,כא ונתתי את-חן העם-הזה, בעיני מצריים; והיה כי תלכון, לא תלכו ריקם. ג,כב ושאלה אישה משכנתה ומגרת ביתה, כלי-כסף וכלי זהב ושמלות; ושמתם, על-בניכם ועל-בנותיכם, וניצלתם, את-מצריים. ד,א ויען משה, ויאמר, והן לא-יאמינו לי, ולא ישמעו בקולי: כי יאמרו, לא-נראה אליך יהוה. ד,ב ויאמר אליו יהוה, מה-זה בידך; ויאמר, מטה. ד,ג ויאמר השליכהו ארצה, וישליכהו ארצה ויהי לנחש; וינס משה, מפניו. ד,ד ויאמר יהוה, אל-משה, שלח ידך, ואחוז בזנבו; וישלח ידו ויחזק בו, ויהי למטה בכפו. ד,ה למען יאמינו, כי-נראה אליך יהוה אלוהי אבותם: אלוהי אברהם אלוהי יצחק, ואלוהי יעקוב. ד,ו ויאמר יהוה לו עוד, הבא-נא ידך בחיקך, ויבא ידו, בחיקו; ויוציאה, והנה ידו מצורעת כשלג. ד,ז ויאמר, השב ידך אל-חיקך, וישב ידו, אל-חיקו; ויוציאה, מחיקו, והנה-שבה, כבשרו. ד,ח והיה, אם-לא יאמינו לך, ולא ישמעו, לקול האות הראשון--והאמינו, לקול האות האחרון. ד,ט והיה אם-לא יאמינו גם לשני האותות האלה, ולא ישמעון לקולך--ולקחת ממימי היאור, ושפכת היבשה; והיו המים אשר תיקח מן-היאור, והיו לדם ביבשת. ד,י ויאמר משה אל-יהוה, בי אדוניי, לא איש דברים אנוכי גם מתמול גם משלשום, גם מאז דברך אל-עבדך: כי כבד-פה וכבד לשון, אנוכי. ד,יא ויאמר יהוה אליו, מי שם פה לאדם, או מי-ישום אילם, או חירש או פיקח או עיוור--הלוא אנוכי, יהוה. ד,יב ועתה, לך; ואנוכי אהיה עם-פיך, והוריתיך אשר תדבר. ד,יג ויאמר, בי אדוניי; שלח-נא, ביד-תשלח. ד,יד וייחר-אף יהוה במשה, ויאמר הלוא אהרון אחיך הלוי--ידעתי, כי-דבר ידבר הוא; וגם הנה-הוא יוצא לקראתך, וראך ושמח בליבו. ד,טו ודיברת אליו, ושמת את-הדברים בפיו; ואנוכי, אהיה עם-פיך ועם-פיהו, והוריתי אתכם, את אשר תעשון. ד,טז ודיבר-הוא לך, אל-העם; והיה הוא יהיה-לך לפה, ואתה תהיה-לו לאלוהים. ד,יז ואת-המטה הזה, תיקח בידך, אשר תעשה-בו, את-האותות. {פ}
ד,יח וילך משה וישב אל-יתר חותנו, ויאמר לו אלכה נא ואשובה אל-אחיי אשר-במצריים, ואראה, העודם חיים; ויאמר יתרו למשה, לך לשלום. ד,יט ויאמר יהוה אל-משה במדיין, לך שוב מצריים: כי-מתו, כל-האנשים, המבקשים, את-נפשך. ד,כ וייקח משה את-אשתו ואת-בניו, וירכיבם על-החמור, וישב, ארצה מצריים; וייקח משה את-מטה האלוהים, בידו. ד,כא ויאמר יהוה, אל-משה, בלכתך לשוב מצריימה, ראה כל-המופתים אשר-שמתי בידך ועשיתם לפני פרעה; ואני אחזק את-ליבו, ולא ישלח את-העם. ד,כב ואמרת, אל-פרעה: כה אמר יהוה, בני בכורי ישראל. ד,כג ואומר אליך, שלח את-בני ויעבדני, ותמאן, לשלחו--הנה אנוכי הורג, את-בנך בכורך. ד,כד ויהי בדרך, במלון; ויפגשהו יהוה, ויבקש המיתו. ד,כה ותיקח ציפורה צור, ותכרות את-עורלת בנה, ותגע, לרגליו; ותאמר, כי חתן-דמים אתה לי. ד,כו ויירף, ממנו; אז, אמרה, חתן דמים, למולות. {פ}
ד,כז ויאמר יהוה אל-אהרון, לך לקראת משה המדברה; וילך, ויפגשהו בהר האלוהים--ויישק-לו. ד,כח ויגד משה לאהרון, את כל-דברי יהוה אשר שלחו, ואת כל-האותות, אשר ציווהו. ד,כט וילך משה, ואהרון; ויאספו, את-כל-זקני בני ישראל. ד,ל וידבר אהרון--את כל-הדברים, אשר-דיבר יהוה אל-משה; ויעש האותות, לעיני העם. ד,לא ויאמן, העם; וישמעו כי-פקד יהוה את-בני ישראל, וכי ראה את-עוניים, וייקדו, וישתחוו. ה,א ואחר, באו משה ואהרון, ויאמרו, אל-פרעה: כה-אמר יהוה, אלוהי ישראל, שלח את-עמי, ויחוגו לי במדבר. ה,ב ויאמר פרעה--מי יהוה אשר אשמע בקולו, לשלח את-ישראל: לא ידעתי את-יהוה, וגם את-ישראל לא אשלח. ה,ג ויאמרו, אלוהי העברים נקרא עלינו; נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר, ונזבחה ליהוה אלוהינו--פן-יפגענו, בדבר או בחרב. ה,ד ויאמר אליהם, מלך מצריים, למה משה ואהרון, תפריעו את-העם ממעשיו; לכו, לסבלותיכם. ה,ה ויאמר פרעה, הן-רבים עתה עם הארץ; והשבתם אותם, מסבלותם. ה,ו ויצו פרעה, ביום ההוא, את-הנוגשים בעם, ואת-שוטריו לאמור. ה,ז לא תוסיפון לתת תבן לעם, ללבון הלבינים--כתמול שלשום: הם, ילכו, וקוששו להם, תבן. ה,ח ואת-מתכונת הלבינים אשר הם עושים תמול שלשום, תשימו עליהם--לא תגרעו, ממנו: כי-נרפים הם--על-כן הם צועקים לאמור, נלכה נזבחה לאלוהינו. ה,ט תכבד העבודה על-האנשים, ויעשו-בה; ואל-ישעו, בדברי-שקר. ה,י וייצאו נוגשי העם, ושוטריו, ויאמרו אל-העם, לאמור: כה אמר פרעה, אינני נותן לכם תבן. ה,יא אתם, לכו קחו לכם תבן, מאשר, תמצאו: כי אין נגרע מעבודתכם, דבר. ה,יב ויפץ העם, בכל-ארץ מצריים, לקושש קש, לתבן. ה,יג והנוגשים, אצים לאמור: כלו מעשיכם דבר-יום ביומו, כאשר בהיות התבן. ה,יד ויוכו, שוטרי בני ישראל, אשר-שמו עליהם, נוגשי פרעה לאמור: מדוע לא כיליתם חוקכם ללבון, כתמול שלשום--גם-תמול, גם-היום. ה,טו ויבואו, שוטרי בני ישראל, ויצעקו אל-פרעה, לאמור: למה תעשה כה, לעבדיך. ה,טז תבן, אין ניתן לעבדיך, ולבינים אומרים לנו, עשו; והנה עבדיך מוכים, וחטאת עמך. ה,יז ויאמר נרפים אתם, נרפים; על-כן אתם אומרים, נלכה נזבחה ליהוה. ה,יח ועתה לכו עבדו, ותבן לא-יינתן לכם; ותוכן לבינים, תיתנו. ה,יט ויראו שוטרי בני-ישראל, אותם--ברע לאמור: לא-תגרעו מלבניכם, דבר-יום ביומו. ה,כ ויפגעו את-משה ואת-אהרון, ניצבים לקראתם, בצאתם, מאת פרעה. ה,כא ויאמרו אליהם, ירא יהוה עליכם וישפוט: אשר הבאשתם את-ריחנו, בעיני פרעה ובעיני עבדיו, לתת-חרב בידם, להורגנו. ה,כב וישב משה אל-יהוה, ויאמר: אדוניי, למה הרעות לעם הזה--למה זה, שלחתני. ה,כג ומאז באתי אל-פרעה, לדבר בשמך, הרע, לעם הזה; והצל לא-הצלת, את-עמך. ו,א ויאמר יהוה, אל-משה, עתה תראה, אשר אעשה לפרעה: כי ביד חזקה, ישלחם, וביד חזקה, יגרשם מארצו. {ס}
ו,ב וידבר אלוהים, אל-משה; ויאמר אליו, אני יהוה. ו,ג ואירא, אל-אברהם אל-יצחק ואל-יעקוב--באל שדיי; ושמי יהוה, לא נודעתי להם. ו,ד וגם הקימותי את-בריתי איתם, לתת להם את-ארץ כנען--את ארץ מגוריהם, אשר-גרו בה. ו,ה וגם אני שמעתי, את-נאקת בני ישראל, אשר מצריים, מעבידים אותם; ואזכור, את-בריתי. ו,ו לכן אמור לבני-ישראל, אני יהוה, והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצריים, והצלתי אתכם מעבודתם; וגאלתי אתכם בזרוע נטויה, ובשפטים גדולים. ו,ז ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלוהים; וידעתם, כי אני יהוה אלוהיכם, המוציא אתכם, מתחת סבלות מצריים. ו,ח והבאתי אתכם, אל-הארץ, אשר נשאתי את-ידי, לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקוב; ונתתי אותה לכם מורשה, אני יהוה. ו,ט וידבר משה כן, אל-בני ישראל; ולא שמעו, אל-משה, מקוצר רוח, ומעבודה קשה. {פ}
ו,י וידבר יהוה, אל-משה לאמור. ו,יא בוא דבר, אל-פרעה מלך מצריים; וישלח את-בני-ישראל, מארצו. ו,יב וידבר משה, לפני יהוה לאמור: הן בני-ישראל, לא-שמעו אליי, ואיך ישמעני פרעה, ואני ערל שפתיים. {פ}
ו,יג וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרון, ויצוום אל-בני ישראל, ואל-פרעה מלך מצריים--להוציא את-בני-ישראל, מארץ מצריים. {ס}
ו,יד אלה, ראשי בית-אבותם: בני ראובן בכור ישראל, חנוך ופלוא חצרון וכרמי--אלה, משפחות ראובן. ו,טו ובני שמעון, ימואל וימין ואוהד ויכין וצוחר, ושאול, בן-הכנענית; אלה, משפחות שמעון. ו,טז ואלה שמות בני-לוי, לתולדותם--גרשון, וקהת ומררי; ושני חיי לוי, שבע ושלושים ומאת שנה. ו,יז בני גרשון לבני ושמעי, למשפחותם. ו,יח ובני קהת--עמרם ויצהר, וחברון ועוזיאל; ושני חיי קהת, שלוש ושלושים ומאת שנה. ו,יט ובני מררי, מחלי ומושי; אלה משפחות הלוי, לתולדותם. ו,כ וייקח עמרם את-יוכבד דודתו, לו לאישה, ותלד לו, את-אהרון ואת-משה; ושני חיי עמרם, שבע ושלושים ומאת שנה. ו,כא ובני, יצהר--קורח ונפג, וזכרי. ו,כב ובני, עוזיאל--מישאל ואלצפן, וסתרי. ו,כג וייקח אהרון את-אלישבע בת-עמינדב, אחות נחשון--לו לאישה; ותלד לו, את-נדב ואת-אביהוא, את-אלעזר, ואת-איתמר. ו,כד ובני קורח, אסיר ואלקנה ואביאסף; אלה, משפחות הקורחי. ו,כה ואלעזר בן-אהרון לקח-לו מבנות פוטיאל, לו לאישה, ותלד לו, את-פינחס; אלה, ראשי אבות הלויים--למשפחותם. ו,כו הוא אהרון, ומשה--אשר אמר יהוה, להם, הוציאו את-בני ישראל מארץ מצריים, על-צבאותם. ו,כז הם, המדברים אל-פרעה מלך-מצריים, להוציא את-בני-ישראל, ממצריים; הוא משה, ואהרון. ו,כח ויהי, ביום דיבר יהוה אל-משה--בארץ מצריים. {ס}
ו,כט וידבר יהוה אל-משה לאמור, אני יהוה; דבר, אל-פרעה מלך מצריים, את כל-אשר אני, דובר אליך. ו,ל ויאמר משה, לפני יהוה: הן אני, ערל שפתיים, ואיך, ישמע אליי פרעה. {פ}
ז,א ויאמר יהוה אל-משה, ראה נתתיך אלוהים לפרעה; ואהרון אחיך, יהיה נביאך. ז,ב אתה תדבר, את כל-אשר אצווך; ואהרון אחיך ידבר אל-פרעה, ושילח את-בני-ישראל מארצו. ז,ג ואני אקשה, את-לב פרעה; והרביתי את-אותותיי ואת-מופתיי, בארץ מצריים. ז,ד ולא-ישמע אליכם פרעה, ונתתי את-ידי במצריים; והוצאתי את-צבאותיי את-עמי בני-ישראל, מארץ מצריים, בשפטים, גדולים. ז,ה וידעו מצריים כי-אני יהוה, בנטותי את-ידי על-מצריים; והוצאתי את-בני-ישראל, מתוכם. ז,ו ויעש משה, ואהרון--כאשר ציווה יהוה אותם, כן עשו. ז,ז ומשה, בן-שמונים שנה, ואהרון, בן-שלוש ושמונים שנה--בדברם, אל-פרעה. {פ}
ז,ח ויאמר יהוה, אל-משה ואל-אהרון לאמור. ז,ט כי ידבר אליכם פרעה לאמור, תנו לכם מופת; ואמרת אל-אהרון, קח את-מטך והשלך לפני-פרעה--יהי לתנין. ז,י ויבוא משה ואהרון, אל-פרעה, ויעשו כן, כאשר ציווה יהוה; וישלך אהרון את-מטהו, לפני פרעה ולפני עבדיו--ויהי לתנין. ז,יא ויקרא, גם-פרעה, לחכמים, ולמכשפים; ויעשו גם-הם חרטומי מצריים, בלהטיהם--כן. ז,יב וישליכו איש מטהו, ויהיו לתנינים; ויבלע מטה-אהרון, את-מטותם. ז,יג ויחזק לב פרעה, ולא שמע אליהם: כאשר, דיבר יהוה. {ס}
ז,יד ויאמר יהוה אל-משה, כבד לב פרעה; מיאן, לשלח העם. ז,טו לך אל-פרעה בבוקר, הנה יוצא המימה, וניצבת לקראתו, על-שפת היאור; והמטה אשר-נהפך לנחש, תיקח בידך. ז,טז ואמרת אליו, יהוה אלוהי העברים שלחני אליך לאמור, שלח את-עמי, ויעבדוני במדבר; והנה לא-שמעת, עד-כה. ז,יז כה, אמר יהוה, בזאת תדע, כי אני יהוה: הנה אנוכי מכה במטה אשר-בידי, על-המים אשר ביאור--ונהפכו לדם. ז,יח והדגה אשר-ביאור תמות, ובאש היאור; ונלאו מצריים, לשתות מים מן-היאור. {ס}
ז,יט ויאמר יהוה אל-משה, אמור אל-אהרון קח מטך ונטה-ידך על-מימי מצריים על-נהרותם על-יאוריהם ועל-אגמיהם ועל כל-מקוה מימיהם--ויהיו-דם; והיה דם בכל-ארץ מצריים, ובעצים ובאבנים. ז,כ ויעשו-כן משה ואהרון כאשר ציווה יהוה, וירם במטה ויך את-המים אשר ביאור, לעיני פרעה, ולעיני עבדיו; וייהפכו כל-המים אשר-ביאור, לדם. ז,כא והדגה אשר-ביאור מתה, ויבאש היאור, ולא-יכלו מצריים, לשתות מים מן-היאור; ויהי הדם, בכל-ארץ מצריים. ז,כב ויעשו-כן חרטומי מצריים, בלטיהם; ויחזק לב-פרעה ולא-שמע אליהם, כאשר דיבר יהוה. ז,כג וייפן פרעה, ויבוא אל-ביתו; ולא-שת ליבו, גם-לזאת. ז,כד ויחפרו כל-מצריים סביבות היאור, מים לשתות: כי לא יכלו לשתות, ממימי היאור. ז,כה ויימלא, שבעת ימים, אחרי הכות-יהוה, את-היאור. {פ}
ז,כו ויאמר יהוה אל-משה, בוא אל-פרעה; ואמרת אליו, כה אמר יהוה, שלח את-עמי, ויעבדוני. ז,כז ואם-מאן אתה, לשלח: הנה אנוכי, נוגף את-כל-גבולך--בצפרדעים. ז,כח ושרץ היאור, צפרדעים, ועלו ובאו בביתך, ובחדר משכבך ועל-מיטתך; ובבית עבדיך ובעמך, ובתנוריך ובמשארותיך. ז,כט ובך ובעמך, ובכל-עבדיך--יעלו, הצפרדעים. ח,א ויאמר יהוה, אל-משה, אמור אל-אהרון נטה את-ידך במטך, על-הנהרות על-היאורים ועל-האגמים; והעל את-הצפרדעים, על-ארץ מצריים. ח,ב ויט אהרון את-ידו, על מימי מצריים; ותעל, הצפרדע, ותכס, את-ארץ מצריים. ח,ג ויעשו-כן החרטומים, בלטיהם; ויעלו את-הצפרדעים, על-ארץ מצריים. ח,ד ויקרא פרעה למשה ולאהרון, ויאמר העתירו אל-יהוה, ויסר הצפרדעים, ממני ומעמי; ואשלחה, את-העם, ויזבחו, ליהוה. ח,ה ויאמר משה לפרעה, התפאר עליי, למתיי אעתיר לך ולעבדיך ולעמך, להכרית הצפרדעים ממך ומבתיך: רק ביאור, תישארנה. ח,ו ויאמר, למחר; ויאמר, כדברך--למען תדע, כי-אין כיהוה אלוהינו. ח,ז וסרו הצפרדעים, ממך ומבתיך, ומעבדיך, ומעמך: רק ביאור, תישארנה. ח,ח וייצא משה ואהרון, מעם פרעה; ויצעק משה אל-יהוה, על-דבר הצפרדעים אשר-שם לפרעה. ח,ט ויעש יהוה, כדבר משה; וימותו, הצפרדעים, מן-הבתים מן-החצרות, ומן-השדות. ח,י ויצברו אותם, חומרים חומרים; ותבאש, הארץ. ח,יא וירא פרעה, כי הייתה הרווחה, והכבד את-ליבו, ולא שמע אליהם: כאשר, דיבר יהוה. {ס}
ח,יב ויאמר יהוה, אל-משה, אמור אל-אהרון, נטה את-מטך והך את-עפר הארץ; והיה לכינים, בכל-ארץ מצריים. ח,יג ויעשו-כן, ויט אהרון את-ידו במטהו ויך את-עפר הארץ, ותהי הכינם, באדם ובבהמה: כל-עפר הארץ היה כינים, בכל-ארץ מצריים. ח,יד ויעשו-כן החרטומים בלטיהם להוציא את-הכינים, ולא יכולו; ותהי, הכינם, באדם, ובבהמה. ח,טו ויאמרו החרטומים אל-פרעה, אצבע אלוהים היא; ויחזק לב-פרעה ולא-שמע אליהם, כאשר דיבר יהוה. {ס}
ח,טז ויאמר יהוה אל-משה, השכם בבוקר והתייצב לפני פרעה--הנה, יוצא המימה; ואמרת אליו, כה אמר יהוה, שלח עמי, ויעבדוני. ח,יז כי אם-אינך, משלח את-עמי--הנני משליח בך ובעבדיך ובעמך ובבתיך, את-הערוב; ומלאו בתי מצריים, את-הערוב, וגם האדמה, אשר-הם עליה. ח,יח והפליתי ביום ההוא את-ארץ גושן, אשר עמי עומד עליה, לבלתי היות-שם, ערוב--למען תדע, כי אני יהוה בקרב הארץ. ח,יט ושמתי פדות, בין עמי ובין עמך; למחר יהיה, האות הזה. ח,כ ויעש יהוה, כן, ויבוא ערוב כבד, ביתה פרעה ובית עבדיו; ובכל-ארץ מצריים תישחת הארץ, מפני הערוב. ח,כא ויקרא פרעה, אל-משה ולאהרון; ויאמר, לכו זבחו לאלוהיכם--בארץ. ח,כב ויאמר משה, לא נכון לעשות כן, כי תועבת מצריים, נזבח ליהוה אלוהינו: הן נזבח את-תועבת מצריים, לעיניהם--ולא יסקלונו. ח,כג דרך שלושת ימים, נלך במדבר; וזבחנו ליהוה אלוהינו, כאשר יאמר אלינו. ח,כד ויאמר פרעה, אנוכי אשלח אתכם וזבחתם ליהוה אלוהיכם במדבר--רק הרחק לא-תרחיקו, ללכת; העתירו, בעדי. ח,כה ויאמר משה, הנה אנוכי יוצא מעימך והעתרתי אל-יהוה, וסר הערוב מפרעה מעבדיו ומעמו, מחר: רק, אל-יוסף פרעה התל, לבלתי שלח את-העם, לזבוח ליהוה. ח,כו וייצא משה, מעם פרעה; ויעתר, אל-יהוה. ח,כז ויעש יהוה, כדבר משה, ויסר הערוב, מפרעה מעבדיו ומעמו: לא נשאר, אחד. ח,כח ויכבד פרעה את-ליבו, גם בפעם הזאת; ולא שילח, את-העם. {פ}
ט,א ויאמר יהוה אל-משה, בוא אל-פרעה; ודיברת אליו, כה-אמר יהוה אלוהי העברים, שלח את-עמי, ויעבדוני. ט,ב כי אם-מאן אתה, לשלח, ועודך, מחזיק בם. ט,ג הנה יד-יהוה הויה, במקנך אשר בשדה, בסוסים בחמורים בגמלים, בבקר ובצאן--דבר, כבד מאוד. ט,ד והפלה יהוה--בין מקנה ישראל, ובין מקנה מצריים; ולא ימות מכל-לבני ישראל, דבר. ט,ה וישם יהוה, מועד לאמור: מחר, יעשה יהוה הדבר הזה--בארץ. ט,ו ויעש יהוה את-הדבר הזה, ממוחרת, וימת, כול מקנה מצריים; וממקנה בני-ישראל, לא-מת אחד. ט,ז וישלח פרעה--והנה לא-מת ממקנה ישראל, עד-אחד; ויכבד לב פרעה, ולא שילח את-העם. {פ}
ט,ח ויאמר יהוה, אל-משה ואל-אהרון, קחו לכם מלוא חופניכם, פיח כבשן; וזרקו משה השמיימה, לעיני פרעה. ט,ט והיה לאבק, על כל-ארץ מצריים; והיה על-האדם ועל-הבהמה, לשחין פורח אבעבועות--בכל-ארץ מצריים. ט,י ויקחו את-פיח הכבשן, ויעמדו לפני פרעה, ויזרוק אותו משה, השמיימה; ויהי, שחין אבעבועות, פורח, באדם ובבהמה. ט,יא ולא-יכלו החרטומים, לעמוד לפני משה--מפני השחין: כי-היה השחין, בחרטומים ובכל-מצריים. ט,יב ויחזק יהוה את-לב פרעה, ולא שמע אליהם: כאשר דיבר יהוה, אל-משה. {ס}
ט,יג ויאמר יהוה, אל-משה, השכם בבוקר, והתייצב לפני פרעה; ואמרת אליו, כה-אמר יהוה אלוהי העברים, שלח את-עמי, ויעבדוני. ט,יד כי בפעם הזאת, אני שולח את-כל-מגפותיי אל-ליבך, ובעבדיך, ובעמך--בעבור תדע, כי אין כמוני בכל-הארץ. ט,טו כי עתה שלחתי את-ידי, ואך אותך ואת-עמך בדבר; ותיכחד, מן-הארץ. ט,טז ואולם, בעבור זאת העמדתיך, בעבור, הראותך את-כוחי; ולמען ספר שמי, בכל-הארץ. ט,יז עודך, מסתולל בעמי, לבלתי, שלחם. ט,יח הנני ממטיר כעת מחר, ברד כבד מאוד, אשר לא-היה כמוהו במצריים, למן-היום היווסדה ועד-עתה. ט,יט ועתה, שלח העז את-מקנך, ואת כל-אשר לך, בשדה: כל-האדם והבהמה אשר-יימצא בשדה, ולא ייאסף הביתה--וירד עליהם הברד, ומתו. ט,כ הירא את-דבר יהוה, מעבדי פרעה--הניס את-עבדיו ואת-מקנהו, אל-הבתים. ט,כא ואשר לא-שם ליבו, אל-דבר יהוה--ויעזוב את-עבדיו ואת-מקנהו, בשדה. {פ}
ט,כב ויאמר יהוה אל-משה, נטה את-ידך על-השמיים, ויהי ברד, בכל-ארץ מצריים: על-האדם ועל-הבהמה, ועל כל-עשב השדה--בארץ מצריים. ט,כג ויט משה את-מטהו, על-השמיים, ויהוה נתן קולות וברד, ותיהלך אש ארצה; וימטר יהוה ברד, על-ארץ מצריים. ט,כד ויהי ברד--ואש, מתלקחת בתוך הברד: כבד מאוד--אשר לא-היה כמוהו בכל-ארץ מצריים, מאז הייתה לגוי. ט,כה ויך הברד בכל-ארץ מצריים, את כל-אשר בשדה, מאדם, ועד-בהמה; ואת כל-עשב השדה הכה הברד, ואת-כל-עץ השדה שיבר. ט,כו רק בארץ גושן, אשר-שם בני ישראל--לא היה, ברד. ט,כז וישלח פרעה, ויקרא למשה ולאהרון, ויאמר אליהם, חטאתי הפעם: יהוה, הצדיק, ואני ועמי, הרשעים. ט,כח העתירו, אל-יהוה, ורב, מהיות קולות אלוהים וברד; ואשלחה אתכם, ולא תוסיפון לעמוד. ט,כט ויאמר אליו, משה, כצאתי את-העיר, אפרוש את-כפיי אל-יהוה; הקולות יחדלון, והברד לא יהיה-עוד, למען תדע, כי ליהוה הארץ. ט,ל ואתה, ועבדיך: ידעתי--כי טרם תיראון, מפני יהוה אלוהים. ט,לא והפשתה והשעורה, נוכתה: כי השעורה אביב, והפשתה גבעול. ט,לב והחיטה והכוסמת, לא נוכו: כי אפילות, הנה. ט,לג וייצא משה מעם פרעה, את-העיר, ויפרוש כפיו, אל-יהוה; ויחדלו הקולות והברד, ומטר לא-ניתך ארצה. ט,לד וירא פרעה, כי-חדל המטר והברד והקולות--ויוסף לחטוא; ויכבד ליבו, הוא ועבדיו. ט,לה ויחזק לב פרעה, ולא שילח את-בני ישראל: כאשר דיבר יהוה, ביד-משה. {פ}
י,א ויאמר יהוה אל-משה, בוא אל-פרעה: כי-אני הכבדתי את-ליבו, ואת-לב עבדיו, למען שיתי אותותיי אלה, בקרבו. י,ב ולמען תספר באוזני בנך ובן-בנך, את אשר התעללתי במצריים, ואת-אותותיי, אשר-שמתי בם; וידעתם, כי-אני יהוה. י,ג ויבוא משה ואהרון, אל-פרעה, ויאמרו אליו כה-אמר יהוה אלוהי העברים, עד-מתיי מיאנת ליענות מפניי; שלח עמי, ויעבדוני. י,ד כי אם-מאן אתה, לשלח את-עמי--הנני מביא מחר ארבה, בגבולך. י,ה וכיסה את-עין הארץ, ולא יוכל לראות את-הארץ; ואכל את-יתר הפליטה, הנשארת לכם מן-הברד, ואכל את-כל-העץ, הצומח לכם מן-השדה. י,ו ומלאו בתיך ובתי כל-עבדיך, ובתי כל-מצריים, אשר לא-ראו אבותיך ואבות אבותיך, מיום היותם על-האדמה עד היום הזה; וייפן וייצא, מעם פרעה. י,ז ויאמרו עבדי פרעה אליו, עד-מתיי יהיה זה לנו למוקש--שלח את-האנשים, ויעבדו את-יהוה אלוהיהם; הטרם תדע, כי אבדה מצריים. י,ח ויושב את-משה ואת-אהרון, אל-פרעה, ויאמר אליהם, לכו עבדו את-יהוה אלוהיכם; מי ומי, ההולכים. י,ט ויאמר משה, בנערינו ובזקנינו נלך; בבנינו ובבנותינו בצאננו ובבקרנו, נלך--כי חג-יהוה, לנו. י,י ויאמר אליהם, יהי כן יהוה עימכם, כאשר אשלח אתכם, ואת-טפכם; ראו, כי רעה נגד פניכם. י,יא לא כן, לכו-נא הגברים ועבדו את-יהוה--כי אותה, אתם מבקשים; ויגרש אותם, מאת פני פרעה. {ס}
י,יב ויאמר יהוה אל-משה, נטה ידך על-ארץ מצריים בארבה, ויעל, על-ארץ מצריים; ויאכל את-כל-עשב הארץ, את כל-אשר השאיר הברד. י,יג ויט משה את-מטהו, על-ארץ מצריים, ויהוה ניהג רוח-קדים בארץ, כל-היום ההוא וכל-הלילה; הבוקר היה--ורוח הקדים, נשא את-הארבה. י,יד ויעל הארבה, על כל-ארץ מצריים, וינח, בכול גבול מצריים: כבד מאוד--לפניו לא-היה כן ארבה כמוהו, ואחריו לא יהיה-כן. י,טו ויכס את-עין כל-הארץ, ותחשך הארץ, ויאכל את-כל-עשב הארץ ואת כל-פרי העץ, אשר הותיר הברד; ולא-נותר כל-ירק בעץ ובעשב השדה, בכל-ארץ מצריים. י,טז וימהר פרעה, לקרוא למשה ולאהרון; ויאמר, חטאתי ליהוה אלוהיכם--ולכם. י,יז ועתה, שא נא חטאתי אך הפעם, והעתירו, ליהוה אלוהיכם; ויסר, מעליי, רק, את-המוות הזה. י,יח וייצא, מעם פרעה; ויעתר, אל-יהוה. י,יט ויהפוך יהוה רוח-ים, חזק מאוד, ויישא את-הארבה, ויתקעהו ימה סוף: לא נשאר ארבה אחד, בכול גבול מצריים. י,כ ויחזק יהוה, את-לב פרעה; ולא שילח, את-בני ישראל. {פ}
י,כא ויאמר יהוה אל-משה, נטה ידך על-השמיים, ויהי חושך, על-ארץ מצריים; וימש, חושך. י,כב ויט משה את-ידו, על-השמיים; ויהי חושך-אפילה בכל-ארץ מצריים, שלושת ימים. י,כג לא-ראו איש את-אחיו, ולא-קמו איש מתחתיו--שלושת ימים; ולכל-בני ישראל היה אור, במושבותם. י,כד ויקרא פרעה אל-משה, ויאמר לכו עבדו את-יהוה--רק צאנכם ובקרכם, יוצג: גם-טפכם, ילך עימכם. י,כה ויאמר משה, גם-אתה תיתן בידנו זבחים ועולות; ועשינו, ליהוה אלוהינו. י,כו וגם-מקננו ילך עימנו, לא תישאר פרסה--כי ממנו ניקח, לעבוד את-יהוה אלוהינו; ואנחנו לא-נדע, מה-נעבוד את-יהוה, עד-בואנו, שמה. י,כז ויחזק יהוה, את-לב פרעה; ולא אבה, לשלחם. י,כח ויאמר-לו פרעה, לך מעליי; הישמר לך, אל-תוסף ראות פניי--כי ביום ראותך פניי, תמות. י,כט ויאמר משה, כן דיברת: לא-אוסיף עוד, ראות פניך. {פ}
יא,א ויאמר יהוה אל-משה, עוד נגע אחד אביא על-פרעה ועל-מצריים--אחרי-כן, ישלח אתכם מזה: כשלחו--כלה, גרש יגרש אתכם מזה. יא,ב דבר-נא, באוזני העם; וישאלו איש מאת ריעהו, ואישה מאת רעותה, כלי-כסף, וכלי זהב. יא,ג וייתן יהוה את-חן העם, בעיני מצריים; גם האיש משה, גדול מאוד בארץ מצריים, בעיני עבדי-פרעה, ובעיני העם. {ס}
יא,ד ויאמר משה, כה אמר יהוה: כחצות הלילה, אני יוצא בתוך מצריים. יא,ה ומת כל-בכור, בארץ מצריים--מבכור פרעה היושב על-כיסאו, עד בכור השפחה אשר אחר הריחיים; וכול, בכור בהמה. יא,ו והייתה צעקה גדולה, בכל-ארץ מצריים, אשר כמוהו לא נהייתה, וכמוהו לא תוסיף. יא,ז ולכול בני ישראל, לא יחרץ-כלב לשונו, למאיש, ועד-בהמה--למען, תדעון, אשר יפלה יהוה, בין מצריים ובין ישראל. יא,ח וירדו כל-עבדיך אלה אליי והשתחוו-לי לאמור, צא אתה וכל-העם אשר-ברגליך, ואחרי-כן, אצא; וייצא מעם-פרעה, בחורי-אף. {ס}
יא,ט ויאמר יהוה אל-משה, לא-ישמע אליכם פרעה--למען רבות מופתיי, בארץ מצריים. יא,י ומשה ואהרון, עשו את-כל-המופתים האלה--לפני פרעה; ויחזק יהוה את-לב פרעה, ולא-שילח את-בני-ישראל מארצו. {ס}
יב,א ויאמר יהוה אל-משה ואל-אהרון, בארץ מצריים לאמור. יב,ב החודש הזה לכם, ראש חודשים: ראשון הוא לכם, לחודשי השנה. יב,ג דברו, אל-כל-עדת ישראל לאמור, בעשור, לחודש הזה: ויקחו להם, איש שה לבית-אבות--שה לבית. יב,ד ואם-ימעט הבית, מהיות משה--ולקח הוא ושכנו הקרוב אל-ביתו, במכסת נפשות: איש לפי אוכלו, תכוסו על-השה. יב,ה שה תמים זכר בן-שנה, יהיה לכם; מן-הכבשים ומן-העיזים, תיקחו. יב,ו והיה לכם למשמרת, עד ארבעה עשר יום לחודש הזה; ושחטו אותו, כול קהל עדת-ישראל--בין הערביים. יב,ז ולקחו, מן-הדם, ונתנו על-שתי המזוזות, ועל-המשקוף--על, הבתים, אשר-יאכלו אותו, בהם. יב,ח ואכלו את-הבשר, בלילה הזה: צלי-אש ומצות, על-מרורים יאכלוהו. יב,ט אל-תאכלו ממנו נא, ובשל מבושל במים: כי אם-צלי-אש, ראשו על-כרעיו ועל-קרבו. יב,י ולא-תותירו ממנו, עד-בוקר; והנותר ממנו עד-בוקר, באש תשרופו. יב,יא וככה, תאכלו אותו--מותניכם חגורים, נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם; ואכלתם אותו בחיפזון, פסח הוא ליהוה. יב,יב ועברתי בארץ-מצריים, בלילה הזה, והכיתי כל-בכור בארץ מצריים, מאדם ועד-בהמה; ובכל-אלוהי מצריים אעשה שפטים, אני יהוה. יב,יג והיה הדם לכם לאות, על הבתים אשר אתם שם, וראיתי את-הדם, ופסחתי עליכם; ולא-יהיה בכם נגף למשחית, בהכותי בארץ מצריים. יב,יד והיה היום הזה לכם לזיכרון, וחגותם אותו חג ליהוה: לדורותיכם, חוקת עולם תחוגוהו. יב,טו שבעת ימים, מצות תאכלו--אך ביום הראשון, תשביתו שאור מבתיכם: כי כל-אוכל חמץ, ונכרתה הנפש ההיא מישראל--מיום הראשון, עד-יום השביעי. יב,טז וביום הראשון, מקרא-קודש, וביום השביעי, מקרא-קודש יהיה לכם: כל-מלאכה, לא-ייעשה בהם--אך אשר ייאכל לכל-נפש, הוא לבדו ייעשה לכם. יב,יז ושמרתם, את-המצות, כי בעצם היום הזה, הוצאתי את-צבאותיכם מארץ מצריים; ושמרתם את-היום הזה, לדורותיכם--חוקת עולם. יב,יח בראשון בארבעה עשר יום לחודש, בערב, תאכלו, מצות: עד יום האחד ועשרים, לחודש--בערב. יב,יט שבעת ימים--שאור, לא יימצא בבתיכם: כי כל-אוכל מחמצת, ונכרתה הנפש ההיא מעדת ישראל--בגר, ובאזרח הארץ. יב,כ כל-מחמצת, לא תאכלו; בכול, מושבותיכם, תאכלו, מצות. {פ}
יב,כא ויקרא משה לכל-זקני ישראל, ויאמר אליהם: משכו, וקחו לכם צאן למשפחותיכם--ושחטו הפסח. יב,כב ולקחתם אגודת איזוב, וטבלתם בדם אשר-בסף, והגעתם אל-המשקוף ואל-שתי המזוזות, מן-הדם אשר בסף; ואתם, לא תצאו איש מפתח-ביתו--עד-בוקר. יב,כג ועבר יהוה, לנגוף את-מצריים, וראה את-הדם על-המשקוף, ועל שתי המזוזות; ופסח יהוה, על-הפתח, ולא ייתן המשחית, לבוא אל-בתיכם לנגוף. יב,כד ושמרתם, את-הדבר הזה, לחוק-לך ולבניך, עד-עולם. יב,כה והיה כי-תבואו אל-הארץ, אשר ייתן יהוה לכם--כאשר דיבר; ושמרתם, את-העבודה הזאת. יב,כו והיה, כי-יאמרו אליכם בניכם: מה העבודה הזאת, לכם. יב,כז ואמרתם זבח-פסח הוא ליהוה, אשר פסח על-בתי בני-ישראל במצריים, בנוגפו את-מצריים, ואת-בתינו הציל; וייקוד העם, וישתחוו. יב,כח וילכו ויעשו, בני ישראל: כאשר ציווה יהוה את-משה ואהרון, כן עשו. {ס}
יב,כט ויהי בחצי הלילה, ויהוה הכה כל-בכור בארץ מצריים, מבכור פרעה היושב על-כיסאו, עד בכור השבי אשר בבית הבור; וכול, בכור בהמה. יב,ל ויקם פרעה לילה, הוא וכל-עבדיו וכל-מצריים, ותהי צעקה גדולה, במצריים: כי-אין בית, אשר אין-שם מת. יב,לא ויקרא למשה ולאהרון לילה, ויאמר קומו צאו מתוך עמי--גם-אתם, גם-בני ישראל; ולכו עבדו את-יהוה, כדברכם. יב,לב גם-צאנכם גם-בקרכם קחו כאשר דיברתם, ולכו; ובירכתם, גם-אותי. יב,לג ותחזק מצריים על-העם, למהר לשלחם מן-הארץ: כי אמרו, כולנו מתים. יב,לד ויישא העם את-בצקו, טרם יחמץ; משארותם צרורות בשמלותם, על-שכמם. יב,לה ובני-ישראל עשו, כדבר משה; וישאלו, ממצריים, כלי-כסף וכלי זהב, ושמלות. יב,לו ויהוה נתן את-חן העם, בעיני מצריים--וישאילום; וינצלו, את-מצריים. {פ}
יב,לז ויסעו בני-ישראל מרעמסס, סוכותה, כשש-מאות אלף רגלי הגברים, לבד מטף. יב,לח וגם-ערב רב, עלה איתם, וצאן ובקר, מקנה כבד מאוד. יב,לט ויאפו את-הבצק אשר הוציאו ממצריים, עוגות מצות--כי לא חמץ: כי-גורשו ממצריים, ולא יכלו להתמהמה, וגם-צידה, לא-עשו להם. יב,מ ומושב בני ישראל, אשר ישבו במצריים--שלושים שנה, וארבע מאות שנה. יב,מא ויהי, מקץ שלושים שנה, וארבע מאות, שנה; ויהי, בעצם היום הזה, יצאו כל-צבאות יהוה, מארץ מצריים. יב,מב ליל שימורים הוא ליהוה, להוציאם מארץ מצריים: הוא-הלילה הזה ליהוה, שימורים לכל-בני ישראל לדורותם. {פ}
יב,מג ויאמר יהוה אל-משה ואהרון, זאת חוקת הפסח: כל-בן-נכר, לא-יאכל בו. יב,מד וכל-עבד איש, מקנת-כסף--ומלת אותו, אז יאכל בו. יב,מה תושב ושכיר, לא-יאכל בו. יב,מו בבית אחד ייאכל, לא-תוציא מן-הבית מן-הבשר חוצה; ועצם, לא תשברו-בו. יב,מז כל-עדת ישראל, יעשו אותו. יב,מח וכי-יגור איתך גר, ועשה פסח ליהוה--הימול לו כל-זכר ואז יקרב לעשותו, והיה כאזרח הארץ; וכל-ערל, לא-יאכל בו. יב,מט תורה אחת, יהיה לאזרח, ולגר, הגר בתוככם. יב,נ ויעשו, כל-בני ישראל: כאשר ציווה יהוה את-משה ואת-אהרון, כן עשו. {ס}
יב,נא ויהי, בעצם היום הזה: הוציא יהוה את-בני ישראל, מארץ מצריים--על-צבאותם. {פ}
יג,א וידבר יהוה, אל-משה לאמור. יג,ב קדש-לי כל-בכור פטר כל-רחם, בבני ישראל--באדם, ובבהמה: לי, הוא. יג,ג ויאמר משה אל-העם, זכור את-היום הזה אשר יצאתם ממצריים מבית עבדים, כי בחוזק יד, הוציא יהוה אתכם מזה; ולא ייאכל, חמץ. יג,ד היום, אתם יוצאים, בחודש, האביב. יג,ה והיה כי-יביאך יהוה אל-ארץ הכנעני והחיתי והאמורי והחיווי והיבוסי, אשר נשבע לאבותיך לתת לך, ארץ זבת חלב, ודבש; ועבדת את-העבודה הזאת, בחודש הזה. יג,ו שבעת ימים, תאכל מצות; וביום, השביעי, חג, ליהוה. יג,ז מצות, ייאכל, את, שבעת הימים; ולא-ייראה לך חמץ, ולא-ייראה לך שאור--בכל-גבולך. יג,ח והגדת לבנך, ביום ההוא לאמור: בעבור זה, עשה יהוה לי, בצאתי, ממצריים. יג,ט והיה לך לאות על-ידך, ולזיכרון בין עיניך, למען תהיה תורת יהוה, בפיך: כי ביד חזקה, הוציאך יהוה ממצריים. יג,י ושמרת את-החוקה הזאת, למועדה, מימים, ימימה. {פ}
יג,יא והיה כי-יביאך יהוה, אל-ארץ הכנעני, כאשר נשבע לך, ולאבותיך; ונתנה, לך. יג,יב והעברת כל-פטר-רחם, ליהוה; וכל-פטר שגר בהמה, אשר יהיה לך הזכרים--ליהוה. יג,יג וכל-פטר חמור תפדה בשה, ואם-לא תפדה וערפתו; וכול בכור אדם בבניך, תפדה. יג,יד והיה כי-ישאלך בנך, מחר--לאמור מה-זאת: ואמרת אליו--בחוזק יד הוציאנו יהוה ממצריים, מבית עבדים. יג,טו ויהי, כי-הקשה פרעה לשלחנו, ויהרוג יהוה כל-בכור בארץ מצריים, מבכור אדם ועד-בכור בהמה; על-כן אני זובח ליהוה, כל-פטר רחם הזכרים, וכל-בכור בניי, אפדה. יג,טז והיה לאות על-ידך, ולטוטפות בין עיניך: כי בחוזק יד, הוציאנו יהוה ממצריים. {ס}
יג,יז ויהי, בשלח פרעה את-העם, ולא-נחם אלוהים דרך ארץ פלשתים, כי קרוב הוא: כי אמר אלוהים, פן-יינחם העם בראותם מלחמה--ושבו מצריימה. יג,יח ויסב אלוהים את-העם דרך המדבר, ים-סוף; וחמושים עלו בני-ישראל, מארץ מצריים. יג,יט וייקח משה את-עצמות יוסף, עימו: כי השבע השביע את-בני ישראל, לאמור, פקוד יפקוד אלוהים אתכם, והעליתם את-עצמותיי מזה איתכם. יג,כ ויסעו, מסוכות; ויחנו באיתם, בקצה המדבר. יג,כא ויהוה הולך לפניהם יומם בעמוד ענן, לנחותם הדרך, ולילה בעמוד אש, להאיר להם--ללכת, יומם ולילה. יג,כב לא-ימיש עמוד הענן, יומם, ועמוד האש, לילה--לפני, העם. {פ}
יד,א וידבר יהוה, אל-משה לאמור. יד,ב דבר, אל-בני ישראל, וישובו ויחנו לפני פי החירות, בין מגדול ובין הים: לפני בעל צפון, נכחו תחנו על-הים. יד,ג ואמר פרעה לבני ישראל, נבוכים הם בארץ; סגר עליהם, המדבר. יד,ד וחיזקתי את-לב-פרעה, ורדף אחריהם, ואיכבדה בפרעה ובכל-חילו, וידעו מצריים כי-אני יהוה; ויעשו-כן. יד,ה ויוגד למלך מצריים, כי ברח העם; וייהפך לבב פרעה ועבדיו, אל-העם, ויאמרו מה-זאת עשינו, כי-שילחנו את-ישראל מעובדנו. יד,ו ויאסור, את-רכבו; ואת-עמו, לקח עימו. יד,ז וייקח, שש-מאות רכב בחור, וכול, רכב מצריים; ושלישים, על-כולו. יד,ח ויחזק יהוה, את-לב פרעה מלך מצריים, וירדוף, אחרי בני ישראל; ובני ישראל, יוצאים ביד רמה. יד,ט וירדפו מצריים אחריהם, וישיגו אותם חונים על-הים, כל-סוס רכב פרעה, ופרשיו וחילו--על-פי, החירות, לפני, בעל צפון. יד,י ופרעה, הקריב; וישאו בני-ישראל את-עיניהם והנה מצריים נוסע אחריהם, וייראו מאוד, ויצעקו בני-ישראל, אל-יהוה. יד,יא ויאמרו, אל-משה, המבלי אין-קברים במצריים, לקחתנו למות במדבר: מה-זאת עשית לנו, להוציאנו ממצריים. יד,יב הלוא-זה הדבר, אשר דיברנו אליך במצריים לאמור, חדל ממנו, ונעבדה את-מצריים: כי טוב לנו עבוד את-מצריים, ממותנו במדבר. יד,יג ויאמר משה אל-העם, אל-תיראו--התייצבו וראו את-ישועת יהוה, אשר-יעשה לכם היום: כי, אשר ראיתם את-מצריים היום--לא תוסיפו לראותם עוד, עד-עולם. יד,יד יהוה, יילחם לכם; ואתם, תחרישון. {פ}
יד,טו ויאמר יהוה אל-משה, מה-תצעק אליי; דבר אל-בני-ישראל, וייסעו. יד,טז ואתה הרם את-מטך, ונטה את-ידך על-הים--ובקעהו; ויבואו בני-ישראל בתוך הים, ביבשה. יד,יז ואני, הנני מחזק את-לב מצריים, ויבואו, אחריהם; ואיכבדה בפרעה ובכל-חילו, ברכבו ובפרשיו. יד,יח וידעו מצריים, כי-אני יהוה, בהיכבדי בפרעה, ברכבו ובפרשיו. יד,יט וייסע מלאך האלוהים, ההולך לפני מחנה ישראל, וילך, מאחריהם; וייסע עמוד הענן, מפניהם, ויעמוד, מאחריהם. יד,כ ויבוא בין מחנה מצריים, ובין מחנה ישראל, ויהי הענן והחושך, ויאר את-הלילה; ולא-קרב זה אל-זה, כל-הלילה. יד,כא ויט משה את-ידו, על-הים, ויולך יהוה את-הים ברוח קדים עזה כל-הלילה, וישם את-הים לחרבה; וייבקעו, המים. יד,כב ויבואו בני-ישראל בתוך הים, ביבשה; והמים להם חומה, מימינם ומשמאלם. יד,כג וירדפו מצריים, ויבואו אחריהם--כול סוס פרעה, רכבו ופרשיו: אל-תוך, הים. יד,כד ויהי, באשמורת הבוקר, וישקף יהוה אל-מחנה מצריים, בעמוד אש וענן; ויהם, את מחנה מצריים. יד,כה ויסר, את אופן מרכבותיו, וינהגהו, בכבדות; ויאמר מצריים, אנוסה מפני ישראל--כי יהוה, נלחם להם במצריים. {פ}
יד,כו ויאמר יהוה אל-משה, נטה את-ידך על-הים; וישובו המים על-מצריים, על-רכבו ועל-פרשיו.
יד,כז ויט משה את-ידו על-הים, וישב הים לפנות בוקר לאיתנו, ומצריים, נסים לקראתו; וינער יהוה את-מצריים, בתוך הים.
יד,כח וישובו המים, ויכסו את-הרכב ואת-הפרשים, לכול חיל פרעה, הבאים אחריהם בים: לא-נשאר בהם, עד-אחד.
יד,כט ובני ישראל הלכו ביבשה, בתוך הים; והמים להם חומה, מימינם ומשמאלם.
יד,ל ויושע יהוה ביום ההוא, את-ישראל--מיד מצריים; וירא ישראל את-מצריים, מת על-שפת הים.
יד,לא וירא ישראל את-היד הגדולה, אשר עשה יהוה במצריים, וייראו העם, את-יהוה; ויאמינו, ביהוה, ובמשה, עבדו. {ר}
{ש}
טו,א אז ישיר-משה ובני ישראל את-השירה הזאת, ליהוה, ויאמרו, {ר}
לאמור: {ס} אשירה ליהוה כי-גאה גאה, {ס} סוס {ר}
ורוכבו רמה בים. {ס}
טו,ב עוזי וזמרת יה, ויהי-לי {ר}
לישועה; {ס} זה אלי ואנווהו, {ס} אלוהי {ר}
אבי וארוממנהו. {ס}
טו,ג יהוה, איש מלחמה; יהוה, {ר}
שמו. {ס}
טו,ד מרכבות פרעה וחילו, ירה בים; {ס} ומבחר {ר}
שלישיו, טובעו בים-סוף. {ס}
טו,ה תהומות, יכסיומו; ירדו במצולות, כמו {ר}
אבן. {ס}
טו,ו ימינך יהוה, נאדרי בכוח; {ס} ימינך {ר}
יהוה, תרעץ אויב. {ס}
טו,ז וברוב גאונך, תהרוס {ר}
קמיך; {ס} תשלח, חרונך--יאכלמו, כקש. {ס}
טו,ח וברוח {ר}
אפיך נערמו מים, {ס} ניצבו כמו-נד {ר}
נוזלים; {ס} קפאו תהומות, בלב-ים. {ס}
טו,ט אמר {ר}
אויב ארדוף אשיג, {ס} אחלק שלל; תמלאמו {ר}
נפשי-- {ס} אריק חרבי, תורישמו ידי. {ס}
טו,י נשפת {ר}
ברוחך, כיסמו ים; {ס} צללו, כעופרת, במים, {ר}
אדירים. {ס}
טו,יא מי-כמוך באלים יהוה, {ס} מי {ר}
כמוך נאדר בקודש; {ס} נורא תהילות, עושה {ר}
פלא. {ס}
טו,יב נטית, ימינך--תבלעמו, ארץ. {ס}
טו,יג נחית {ר}
בחסדך, עם-זו גאלת; {ס} ניהלת בעוזך, אל-נווה {ר}
קודשך. {ס}
טו,יד שמעו עמים, ירגזון; {ס} חיל {ר}
אחז, יושבי פלשת. {ס}
טו,טו אז נבהלו, אלופי {ר}
אדום-- {ס} אילי מואב, יאחזמו רעד; {ס} נמוגו, {ר}
כול יושבי כנען. {ס}
טו,טז תיפול עליהם אימתה {ר}
ופחד, {ס} בגדול זרועך יידמו כאבן: {ס} עד {ר}
יעבור עמך יהוה, {ס} עד-יעבור עם-זו {ר}
קנית. {ס}
טו,יז תביאמו, ותיטעמו בהר נחלתך-- {ס} מכון {ר}
לשבתך פעלת, יהוה; {ס} מיקדש, אדוניי כוננו {ר}
ידיך. {ס}
טו,יח יהוה ימלוך, לעולם ועד. {ס}
טו,יט כי {ר}
בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו, בים, {ס} וישב יהוה עליהם, {ר}
את-מי הים; {ס} ובני ישראל הלכו ביבשה, בתוך הים. {ר}
{ש}
טו,כ ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון, את-התוף--בידה; ותצאנה כל-הנשים אחריה, בתופים ובמחולות. טו,כא ותען להם, מרים: שירו ליהוה כי-גאה גאה, סוס ורוכבו רמה בים. {ס}
טו,כב ויסע משה את-ישראל מים-סוף, וייצאו אל-מדבר-שור; וילכו שלושת-ימים במדבר, ולא-מצאו מים. טו,כג ויבואו מרתה--ולא יכלו לשתות מים ממרה, כי מרים הם; על-כן קרא-שמה, מרה. טו,כד ויילונו העם על-משה לאמור, מה-נשתה. טו,כה ויצעק אל-יהוה, ויורהו יהוה עץ, וישלך אל-המים, וימתקו המים; שם שם לו חוק ומשפט, ושם ניסהו. טו,כו ויאמר אם-שמוע תשמע לקול יהוה אלוהיך, והישר בעיניו תעשה, והאזנת למצוותיו, ושמרת כל-חוקיו--כל-המחלה אשר-שמתי במצריים, לא-אשים עליך, כי אני יהוה, רופאך. {ס}
טו,כז ויבואו אילימה--ושם שתים עשרה עינות מים, ושבעים תמרים; ויחנו-שם, על-המים. טז,א ויסעו, מאילים, ויבואו כל-עדת בני-ישראל אל-מדבר-סין, אשר בין-אילים ובין סיניי--בחמישה עשר יום לחודש השני, לצאתם מארץ מצריים. טז,ב ויילונו כל-עדת בני-ישראל, על-משה ועל-אהרון--במדבר. טז,ג ויאמרו אליהם בני ישראל, מי-ייתן מותנו ביד-יהוה בארץ מצריים, בשבתנו על-סיר הבשר, באוכלנו לחם לשובע: כי-הוצאתם אותנו אל-המדבר הזה, להמית את-כל-הקהל הזה ברעב. {ס}
טז,ד ויאמר יהוה אל-משה, הנני ממטיר לכם לחם מן-השמיים; ויצא העם ולקטו דבר-יום ביומו, למען אנסנו הילך בתורתי אם-לא. טז,ה והיה ביום השישי, והכינו את אשר-יביאו; והיה משנה, על אשר-ילקטו יום יום. טז,ו ויאמר משה ואהרון, אל-כל-בני ישראל: ערב--וידעתם, כי יהוה הוציא אתכם מארץ מצריים. טז,ז ובוקר, וראיתם את-כבוד יהוה, בשומעו את-תלונותיכם, על-יהוה; ונחנו מה, כי תלינו עלינו. טז,ח ויאמר משה, בתת יהוה לכם בערב בשר לאכול ולחם בבוקר לשבוע, בשמוע יהוה את-תלונותיכם, אשר-אתם מלינים עליו; ונחנו מה, לא-עלינו תלונותיכם כי על-יהוה. טז,ט ויאמר משה, אל-אהרון, אמור אל-כל-עדת בני ישראל, קרבו לפני יהוה: כי שמע, את תלונותיכם. טז,י ויהי, כדבר אהרון אל-כל-עדת בני-ישראל, ויפנו, אל-המדבר; והנה כבוד יהוה, נראה בענן. {פ}
טז,יא וידבר יהוה, אל-משה לאמור. טז,יב שמעתי, את-תלונות בני ישראל--דבר אליהם לאמור בין הערביים תאכלו בשר, ובבוקר תשבעו-לחם; וידעתם, כי אני יהוה אלוהיכם. טז,יג ויהי בערב--ותעל השליו, ותכס את-המחנה; ובבוקר, הייתה שכבת הטל, סביב, למחנה. טז,יד ותעל, שכבת הטל; והנה על-פני המדבר, דק מחוספס--דק ככפור, על-הארץ. טז,טו ויראו בני-ישראל, ויאמרו איש אל-אחיו מן הוא--כי לא ידעו, מה-הוא; ויאמר משה, אליהם, הוא הלחם, אשר נתן יהוה לכם לאוכלה. טז,טז זה הדבר, אשר ציווה יהוה, לקטו ממנו, איש לפי אוכלו: עומר לגולגולת, מספר נפשותיכם--איש לאשר באוהלו, תיקחו. טז,יז ויעשו-כן, בני ישראל; וילקטו, המרבה והממעיט. טז,יח וימודו בעומר--ולא העדיף המרבה, והממעיט לא החסיר: איש לפי-אוכלו, לקטו. טז,יט ויאמר משה, אליהם: איש, אל-יותר ממנו עד-בוקר. טז,כ ולא-שמעו אל-משה, ויותירו אנשים ממנו עד-בוקר, וירום תולעים, ויבאש; ויקצוף עליהם, משה. טז,כא וילקטו אותו בבוקר בבוקר, איש כפי אוכלו; וחם השמש, ונמס. טז,כב ויהי ביום השישי, לקטו לחם משנה--שני העומר, לאחד; ויבואו כל-נשיאי העדה, ויגידו למשה. טז,כג ויאמר אליהם, הוא אשר דיבר יהוה--שבתון שבת-קודש ליהוה, מחר: את אשר-תאפו איפו, ואת אשר-תבשלו בשלו, ואת כל-העודף, הניחו לכם למשמרת עד-הבוקר. טז,כד ויניחו אותו עד-הבוקר, כאשר ציווה משה; ולא הבאיש, ורימה לא-הייתה בו. טז,כה ויאמר משה אכלוהו היום, כי-שבת היום ליהוה: היום, לא תמצאוהו בשדה. טז,כו ששת ימים, תלקטוהו; וביום השביעי שבת, לא יהיה-בו. טז,כז ויהי ביום השביעי, יצאו מן-העם ללקוט; ולא, מצאו. {ס}
טז,כח ויאמר יהוה, אל-משה: עד-אנה, מיאנתם, לשמור מצוותיי, ותורותיי. טז,כט ראו, כי-יהוה נתן לכם השבת--על-כן הוא נותן לכם ביום השישי, לחם יומיים; שבו איש תחתיו, אל-ייצא איש ממקומו--ביום השביעי. טז,ל וישבתו העם, ביום השביעי. טז,לא ויקראו בית-ישראל את-שמו, מן; והוא, כזרע גד לבן, וטעמו, כצפיחית בדבש. טז,לב ויאמר משה, זה הדבר אשר ציווה יהוה--מלוא העומר ממנו, למשמרת לדורותיכם: למען יראו את-הלחם, אשר האכלתי אתכם במדבר, בהוציאי אתכם, מארץ מצריים. טז,לג ויאמר משה אל-אהרון, קח צנצנת אחת, ותן-שמה מלוא-העומר, מן; והנח אותו לפני יהוה, למשמרת לדורותיכם. טז,לד כאשר ציווה יהוה, אל-משה; ויניחהו אהרון לפני העדות, למשמרת. טז,לה ובני ישראל, אכלו את-המן ארבעים שנה--עד-בואם, אל-ארץ נושבת: את-המן, אכלו--עד-בואם, אל-קצה ארץ כנען. טז,לו והעומר, עשירית האיפה הוא. {פ}
יז,א ויסעו כל-עדת בני-ישראל ממדבר-סין, למסעיהם--על-פי יהוה; ויחנו, ברפידים, ואין מים, לשתות העם. יז,ב וירב העם, עם-משה, ויאמרו, תנו-לנו מים ונשתה; ויאמר להם, משה, מה-תריבון עימדי, מה-תנסון את-יהוה. יז,ג ויצמא שם העם למים, וילן העם על-משה; ויאמר, למה זה העליתנו ממצריים, להמית אותי ואת-בניי ואת-מקניי, בצמא. יז,ד ויצעק משה אל-יהוה לאמור, מה אעשה לעם הזה; עוד מעט, וסקלוני. יז,ה ויאמר יהוה אל-משה, עבור לפני העם, וקח איתך, מזקני ישראל; ומטך, אשר הכית בו את-היאור--קח בידך, והלכת. יז,ו הנני עומד לפניך שם על-הצור, בחורב, והכית בצור ויצאו ממנו מים, ושתה העם; ויעש כן משה, לעיני זקני ישראל. יז,ז ויקרא שם המקום, מסה ומריבה: על-ריב בני ישראל, ועל נסותם את-יהוה לאמור, היש יהוה בקרבנו, אם-אין. {פ}
יז,ח ויבוא, עמלק; ויילחם עם-ישראל, ברפידים. יז,ט ויאמר משה אל-יהושוע בחר-לנו אנשים, וצא הילחם בעמלק; מחר, אנוכי ניצב על-ראש הגבעה, ומטה האלוהים, בידי. יז,י ויעש יהושוע, כאשר אמר-לו משה--להילחם, בעמלק; ומשה אהרון וחור, עלו ראש הגבעה. יז,יא והיה, כאשר ירים משה ידו--וגבר ישראל; וכאשר יניח ידו, וגבר עמלק. יז,יב וידי משה כבדים, ויקחו-אבן וישימו תחתיו ויישב עליה; ואהרון וחור תמכו בידיו, מזה אחד ומזה אחד, ויהי ידיו אמונה, עד-בוא השמש. יז,יג ויחלוש יהושוע את-עמלק ואת-עמו, לפי-חרב. {פ}
יז,יד ויאמר יהוה אל-משה, כתוב זאת זיכרון בספר, ושים, באוזני יהושוע: כי-מחה אמחה את-זכר עמלק, מתחת השמיים. יז,טו וייבן משה, מזבח; ויקרא שמו, יהוה ניסי. יז,טז ויאמר, כי-יד על-כס יה, מלחמה ליהוה, בעמלק--מדור, דור. {פ}
יח,א וישמע יתרו כוהן מדיין, חותן משה, את כל-אשר עשה אלוהים למשה, ולישראל עמו: כי-הוציא יהוה את-ישראל, ממצריים. יח,ב וייקח, יתרו חותן משה, את-ציפורה, אשת משה--אחר, שילוחיה. יח,ג ואת, שני בניה: אשר שם האחד, גרשום--כי אמר, גר הייתי בארץ נוכרייה. יח,ד ושם האחד, אליעזר--כי-אלוהי אבי בעזרי, ויצילני מחרב פרעה. יח,ה ויבוא יתרו חותן משה, ובניו ואשתו--אל-משה: אל-המדבר, אשר-הוא חונה שם--הר האלוהים. יח,ו ויאמר, אל-משה, אני חותנך יתרו, בא אליך; ואשתך--ושני בניה, עימה. יח,ז וייצא משה לקראת חותנו, וישתחו ויישק-לו, וישאלו איש-לריעהו, לשלום; ויבואו, האוהלה. יח,ח ויספר משה, לחותנו, את כל-אשר עשה יהוה לפרעה ולמצריים, על אודות ישראל: את כל-התלאה אשר מצאתם בדרך, ויצילם יהוה. יח,ט וייחד יתרו--על כל-הטובה, אשר-עשה יהוה לישראל: אשר הצילו, מיד מצריים. יח,י ויאמר, יתרו, ברוך יהוה, אשר הציל אתכם מיד מצריים ומיד פרעה: אשר הציל את-העם, מתחת יד-מצריים. יח,יא עתה ידעתי, כי-גדול יהוה מכל-האלוהים: כי בדבר, אשר זדו עליהם. יח,יב וייקח יתרו חותן משה, עולה וזבחים--לאלוהים; ויבוא אהרון וכול זקני ישראל, לאכול-לחם עם-חותן משה--לפני האלוהים. יח,יג ויהי, ממוחרת, ויישב משה, לשפוט את-העם; ויעמוד העם על-משה, מן-הבוקר עד-הערב. יח,יד וירא חותן משה, את כל-אשר-הוא עושה לעם; ויאמר, מה-הדבר הזה אשר אתה עושה לעם--מדוע אתה יושב לבדך, וכל-העם ניצב עליך מן-בוקר עד-ערב. יח,טו ויאמר משה, לחותנו: כי-יבוא אליי העם, לדרוש אלוהים. יח,טז כי-יהיה להם דבר, בא אליי, ושפטתי, בין איש ובין ריעהו; והודעתי את-חוקי האלוהים, ואת-תורותיו. יח,יז ויאמר חותן משה, אליו: לא-טוב, הדבר, אשר אתה, עושה. יח,יח נבול תיבול--גם-אתה, גם-העם הזה אשר עימך: כי-כבד ממך הדבר, לא-תוכל עשוהו לבדך. יח,יט עתה שמע בקולי, איעצך, ויהי אלוהים, עימך; היה אתה לעם, מול האלוהים, והבאת אתה את-הדברים, אל-האלוהים. יח,כ והזהרת אתהם, את-החוקים ואת-התורות; והודעת להם, את-הדרך ילכו בה, ואת-המעשה, אשר יעשון. יח,כא ואתה תחזה מכל-העם אנשי-חיל יראי אלוהים, אנשי אמת--שונאי בצע; ושמת עליהם, שרי אלפים שרי מאות, שרי חמישים, ושרי עשרות. יח,כב ושפטו את-העם, בכל-עת, והיה כל-הדבר הגדול יביאו אליך, וכל-הדבר הקטון ישפטו-הם; והקל, מעליך, ונשאו, איתך. יח,כג אם את-הדבר הזה, תעשה, וציווך אלוהים, ויכולת עמוד; וגם כל-העם הזה, על-מקומו יבוא בשלום. יח,כד וישמע משה, לקול חותנו; ויעש, כול אשר אמר. יח,כה ויבחר משה אנשי-חיל מכל-ישראל, וייתן אותם ראשים על-העם--שרי אלפים שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות. יח,כו ושפטו את-העם, בכל-עת: את-הדבר הקשה יביאון אל-משה, וכל-הדבר הקטון ישפוטו הם. יח,כז וישלח משה, את-חותנו; וילך לו, אל-ארצו. {פ}
יט,א בחודש, השלישי, לצאת בני-ישראל, מארץ מצריים--ביום הזה, באו מדבר סיניי. יט,ב ויסעו מרפידים, ויבואו מדבר סיניי, ויחנו, במדבר; וייחן-שם ישראל, נגד ההר. יט,ג ומשה עלה, אל-האלוהים; ויקרא אליו יהוה, מן-ההר לאמור, כה תאמר לבית יעקוב, ותגד לבני ישראל. יט,ד אתם ראיתם, אשר עשיתי למצריים; ואשא אתכם על-כנפי נשרים, ואביא אתכם אליי. יט,ה ועתה, אם-שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם, את-בריתי--והייתם לי סגולה מכל-העמים, כי-לי כל-הארץ. יט,ו ואתם תהיו-לי ממלכת כוהנים, וגוי קדוש: אלה, הדברים, אשר תדבר, אל-בני ישראל. יט,ז ויבוא משה, ויקרא לזקני העם; וישם לפניהם, את כל-הדברים האלה, אשר ציווהו, יהוה. יט,ח ויענו כל-העם יחדיו ויאמרו, כול אשר-דיבר יהוה נעשה; וישב משה את-דברי העם, אל-יהוה. יט,ט ויאמר יהוה אל-משה, הנה אנוכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עימך, וגם-בך יאמינו לעולם; ויגד משה את-דברי העם, אל-יהוה. יט,י ויאמר יהוה אל-משה לך אל-העם, וקידשתם היום ומחר; וכיבסו, שמלותם. יט,יא והיו נכונים, ליום השלישי: כי ביום השלישי, יירד יהוה לעיני כל-העם--על-הר סיניי. יט,יב והגבלת את-העם סביב לאמור, הישמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו: כל-הנוגע בהר, מות יומת. יט,יג לא-תיגע בו יד, כי-סקול ייסקל או-ירה יירה--אם-בהמה אם-איש, לא יחיה; במשוך, היובל, המה, יעלו בהר. יט,יד ויירד משה מן-ההר, אל-העם; ויקדש, את-העם, ויכבסו, שמלותם. יט,טו ויאמר, אל-העם, היו נכונים, לשלושת ימים: אל-תיגשו, אל-אישה. יט,טז ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר, ויהי קולות וברקים וענן כבד על-ההר, וקול שופר, חזק מאוד; ויחרד כל-העם, אשר במחנה. יט,יז ויוצא משה את-העם לקראת האלוהים, מן-המחנה; ויתייצבו, בתחתית ההר. יט,יח והר סיניי, עשן כולו, מפני אשר ירד עליו יהוה, באש; ויעל עשנו כעשן הכבשן, ויחרד כל-ההר מאוד. יט,יט ויהי קול השופר, הולך וחזק מאוד; משה ידבר, והאלוהים יעננו בקול. יט,כ ויירד יהוה על-הר סיניי, אל-ראש ההר; ויקרא יהוה למשה אל-ראש ההר, ויעל משה. יט,כא ויאמר יהוה אל-משה, רד העד בעם: פן-יהרסו אל-יהוה לראות, ונפל ממנו רב. יט,כב וגם הכוהנים הניגשים אל-יהוה, יתקדשו: פן-יפרוץ בהם, יהוה. יט,כג ויאמר משה, אל-יהוה, לא-יוכל העם, לעלות אל-הר סיניי: כי-אתה העדות בנו, לאמור, הגבל את-ההר, וקידשתו. יט,כד ויאמר אליו יהוה לך-רד, ועלית אתה ואהרון עימך; והכוהנים והעם, אל-יהרסו לעלות אל-יהוה--פן-יפרוץ-בם. יט,כה ויירד משה, אל-העם; ויאמר, אליהם. {ס}
כ,א וידבר אלוהים, את כל-הדברים האלה לאמור. {ס}
כ,ב אנוכי יהוה אלוהיך, אשר הוצאתיך מארץ מצריים מבית עבדים: לא-יהיה לך אלוהים אחרים, על-פניי. כ,ג לא-תעשה לך פסל, וכל-תמונה, אשר בשמיים ממעל, ואשר בארץ מתחת--ואשר במים, מתחת לארץ. כ,ד לא-תשתחווה להם, ולא תועבדם: כי אנוכי יהוה אלוהיך, אל קנא--פוקד עוון אבות על-בנים על-שילשים ועל-ריבעים, לשונאיי. כ,ה ועושה חסד, לאלפים--לאוהביי, ולשומרי מצוותיי. {ס}
כ,ו לא תישא את-שם-יהוה אלוהיך, לשוא: כי לא ינקה יהוה, את אשר-יישא את-שמו לשוא. {פ}
כ,ז זכור את-יום השבת, לקדשו. כ,ח ששת ימים תעבוד, ועשית כל-מלאכתך. כ,ט ויום, השביעי--שבת, ליהוה אלוהיך: לא-תעשה כל-מלאכה אתה ובנך ובתך, עבדך ואמתך ובהמתך, וגרך, אשר בשעריך. כ,י כי ששת-ימים עשה יהוה את-השמיים ואת-הארץ, את-הים ואת-כל-אשר-בם, וינח, ביום השביעי; על-כן, בירך יהוה את-יום השבת--ויקדשהו. {ס}
כ,יא כבד את-אביך, ואת-אימך--למען, יאריכון ימיך, על האדמה, אשר-יהוה אלוהיך נותן לך. {ס}
כ,יב לא תרצח, {ס} לא תנאף; {ס} לא תגנוב, {ס} לא-תענה בריעך עד שקר. {ס}
כ,יג לא תחמוד, בית ריעך; {ס} לא-תחמוד אשת ריעך, ועבדו ואמתו ושורו וחמורו, וכול, אשר לריעך. {פ}
כ,יד וכל-העם רואים את-הקולות ואת-הלפידים, ואת קול השופר, ואת-ההר, עשן; וירא העם וינועו, ויעמדו מרחוק. כ,טו ויאמרו, אל-משה, דבר-אתה עימנו, ונשמעה; ואל-ידבר עימנו אלוהים, פן-נמות. כ,טז ויאמר משה אל-העם, אל-תיראו, כי לבעבור נסות אתכם, בא האלוהים; ובעבור, תהיה יראתו על-פניכם--לבלתי תחטאו. כ,יז ויעמוד העם, מרחוק; ומשה ניגש אל-הערפל, אשר-שם האלוהים. {ס}
כ,יח ויאמר יהוה אל-משה, כה תאמר אל-בני ישראל: אתם ראיתם--כי מן-השמיים, דיברתי עימכם. כ,יט לא תעשון, איתי: אלוהי כסף ואלוהי זהב, לא תעשו לכם. כ,כ מזבח אדמה, תעשה-לי, וזבחת עליו את-עולותיך ואת-שלמיך, את-צאנך ואת-בקרך; בכל-המקום אשר אזכיר את-שמי, אבוא אליך ובירכתיך. כ,כא ואם-מזבח אבנים תעשה-לי, לא-תבנה אתהן גזית: כי חרבך הנפת עליה, ותחללהא. כ,כב ולא-תעלה במעלות, על-מזבחי: אשר לא-תיגלה ערוותך, עליו. {פ}
כא,א ואלה, המשפטים, אשר תשים, לפניהם. כא,ב כי תקנה עבד עברי, שש שנים יעבוד; ובשביעית--ייצא לחופשי, חינם. כא,ג אם-בגפו יבוא, בגפו ייצא; אם-בעל אישה הוא, ויצאה אשתו עימו. כא,ד אם-אדוניו ייתן-לו אישה, וילדה-לו בנים או בנות--האישה וילדיה, תהיה לאדוניה, והוא, ייצא בגפו. כא,ה ואם-אמור יאמר, העבד, אהבתי את-אדוני, את-אשתי ואת-בניי; לא אצא, חופשי. כא,ו והגישו אדוניו, אל-האלוהים, והגישו אל-הדלת, או אל-המזוזה; ורצע אדוניו את-אוזנו במרצע, ועבדו לעולם. {ס}
כא,ז וכי-ימכור איש את-בתו, לאמה--לא תצא, כצאת העבדים. כא,ח אם-רעה בעיני אדוניה, אשר-לו יעדה--והפדה: לעם נוכרי לא-ימשול למוכרה, בבגדו-בה. כא,ט ואם-לבנו, ייעדנה--כמשפט הבנות, יעשה-לה. כא,י אם-אחרת, ייקח-לו--שארה כסותה ועונתה, לא יגרע. כא,יא ואם-שלוש-אלה--לא יעשה, לה: ויצאה חינם, אין כסף. {ס}
כא,יב מכה איש ומת, מות יומת. כא,יג ואשר לא צדה, והאלוהים אינה לידו--ושמתי לך מקום, אשר ינוס שמה. {ס}
כא,יד וכי-יזיד איש על-ריעהו, להורגו בעורמה--מעם מזבחי, תיקחנו למות. {ס}
כא,טו ומכה אביו ואימו, מות יומת. {ס}
כא,טז וגונב איש ומכרו ונמצא בידו, מות יומת. {ס}
כא,יז ומקלל אביו ואימו, מות יומת. {ס}
כא,יח וכי-יריבון אנשים--והכה-איש את-ריעהו, באבן או באגרוף; ולא ימות, ונפל למשכב. כא,יט אם-יקום והתהלך בחוץ, על-משענתו--וניקה המכה: רק שבתו ייתן, ורפוא ירפא. {ס}
כא,כ וכי-יכה איש את-עבדו או את-אמתו, בשבט, ומת, תחת ידו--נקום, יינקם. כא,כא אך אם-יום או יומיים, יעמוד--לא יוקם, כי כספו הוא. {ס}
כא,כב וכי-יינצו אנשים, ונגפו אישה הרה ויצאו ילדיה, ולא יהיה, אסון--ענוש ייענש, כאשר ישית עליו בעל האישה, ונתן, בפלילים. כא,כג ואם-אסון, יהיה--ונתת נפש, תחת נפש. כא,כד עין תחת עין, שן תחת שן, יד תחת יד, רגל תחת רגל. כא,כה כווייה תחת כווייה, פצע תחת פצע, חבורה, תחת חבורה. {ס}
כא,כו וכי-יכה איש את-עין עבדו, או-את-עין אמתו--ושיחתה: לחופשי ישלחנו, תחת עינו. כא,כז ואם-שן עבדו או-שן אמתו, יפיל--לחופשי ישלחנו, תחת שינו. {פ}
כא,כח וכי-ייגח שור את-איש או את-אישה, ומת--סקול ייסקל השור, ולא ייאכל את-בשרו, ובעל השור, נקי. כא,כט ואם שור נגח הוא מתמול שלשום, והועד בבעליו ולא ישמרנו, והמית איש, או אישה--השור, ייסקל, וגם-בעליו, יומת. כא,ל אם-כופר, יושת עליו--ונתן פדיון נפשו, ככול אשר-יושת עליו. כא,לא או-בן ייגח, או-בת ייגח--כמשפט הזה, ייעשה לו. כא,לב אם-עבד ייגח השור, או אמה--כסף שלושים שקלים, ייתן לאדוניו, והשור, ייסקל. {ס}
כא,לג וכי-יפתח איש בור, או כי-יכרה איש בור--ולא יכסנו; ונפל-שמה שור, או חמור. כא,לד בעל הבור ישלם, כסף ישיב לבעליו; והמת, יהיה-לו. {ס}
כא,לה וכי-ייגוף שור-איש את-שור ריעהו, ומת--ומכרו את-השור החי, וחצו את-כספו, וגם את-המת, יחצון. כא,לו או נודע, כי שור נגח הוא מתמול שלשום, ולא ישמרנו, בעליו--שלם ישלם שור תחת השור, והמת יהיה-לו. {ס}
כא,לז כי יגנוב-איש שור או-שה, וטבחו או מכרו--חמישה בקר, ישלם תחת השור, וארבע-צאן, תחת השה. כב,א אם-במחתרת יימצא הגנב, והוכה ומת--אין לו, דמים. כב,ב אם-זרחה השמש עליו, דמים לו: שלם ישלם--אם-אין לו, ונמכר בגניבתו. כב,ג אם-הימצא תימצא בידו הגניבה, משור עד-חמור עד-שה--חיים: שניים, ישלם. {ס}
כב,ד כי יבער-איש, שדה או-כרם, ושילח את-בעירו, וביער בשדה אחר--מיטב שדהו ומיטב כרמו, ישלם. {ס}
כב,ה כי-תצא אש ומצאה קוצים, ונאכל גדיש, או הקמה, או השדה--שלם ישלם, המבעיר את-הבעירה. {ס}
כב,ו כי-ייתן איש אל-ריעהו כסף או-כלים, לשמור, וגונב, מבית האיש--אם-יימצא הגנב, ישלם שניים. כב,ז אם-לא יימצא הגנב, ונקרב בעל-הבית אל-האלוהים: אם-לא שלח ידו, במלאכת ריעהו. כב,ח על-כל-דבר-פשע על-שור על-חמור על-שה על-שלמה על-כל-אבידה, אשר יאמר כי-הוא זה--עד האלוהים, יבוא דבר-שניהם: אשר ירשיעון אלוהים, ישלם שניים לריעהו. {ס}
כב,ט כי-ייתן איש אל-ריעהו חמור או-שור או-שה, וכל-בהמה--לשמור; ומת או-נשבר או-נשבה, אין רואה. כב,י שבועת יהוה, תהיה בין שניהם--אם-לא שלח ידו, במלאכת ריעהו; ולקח בעליו, ולא ישלם. כב,יא ואם-גנוב ייגנב, מעימו--ישלם, לבעליו. כב,יב אם-טרוף ייטרף, יביאהו עד: הטריפה, לא ישלם. {פ}
כב,יג וכי-ישאל איש מעם ריעהו, ונשבר או-מת; בעליו אין-עימו, שלם ישלם. כב,יד אם-בעליו עימו, לא ישלם: אם-שכיר הוא, בא בשכרו. {ס}
כב,טו וכי-יפתה איש, בתולה אשר לא-אורשה--ושכב עימה: מהור ימהרנה לו, לאישה. כב,טז אם-מאן ימאן אביה, לתיתה לו--כסף ישקול, כמוהר הבתולות. {ס}
כב,יז מכשפה, לא תחייה. כב,יח כל-שוכב עם-בהמה, מות יומת. {ס}
כב,יט זובח לאלוהים, יוחרם--בלתי ליהוה, לבדו. כב,כ וגר לא-תונה, ולא תלחצנו: כי-גרים הייתם, בארץ מצריים. כב,כא כל-אלמנה ויתום, לא תענון. כב,כב אם-ענה תענה, אותו--כי אם-צעוק יצעק אליי, שמוע אשמע צעקתו. כב,כג וחרה אפי, והרגתי אתכם בחרב; והיו נשיכם אלמנות, ובניכם יתומים. {פ}
כב,כד אם-כסף תלווה את-עמי, את-העני עימך--לא-תהיה לו, כנושה; לא-תשימון עליו, נשך. כב,כה אם-חבול תחבול, שלמת ריעך--עד-בוא השמש, תשיבנו לו. כב,כו כי היא כסותו לבדה, היא שמלתו לעורו; במה ישכב--והיה כי-יצעק אליי, ושמעתי כי-חנון אני. {ס}
כב,כז אלוהים, לא תקלל; ונשיא בעמך, לא תאור. כב,כח מלאתך ודמעך, לא תאחר; בכור בניך, תיתן-לי. כב,כט כן-תעשה לשורך, לצאנך: שבעת ימים יהיה עם-אימו, ביום השמיני תיתנו-לי. כב,ל ואנשי-קודש, תהיון לי; ובשר בשדה טריפה לא תאכלו, לכלב תשליכון אותו. {ס}
כג,א לא תישא, שמע שוא; אל-תשת ידך עם-רשע, להיות עד חמס. כג,ב לא-תהיה אחרי-רבים, לרעות; ולא-תענה על-ריב, לנטות אחרי רבים--להטות. כג,ג ודל, לא תהדר בריבו. {ס}
כג,ד כי תפגע שור אויבך, או חמורו--תועה: השב תשיבנו, לו. {ס}
כג,ה כי-תראה חמור שונאך, רובץ תחת משאו, וחדלת, מעזוב לו--עזוב תעזוב, עימו. {ס}
כג,ו לא תטה משפט אביונך, בריבו. כג,ז מדבר-שקר, תרחק; ונקי וצדיק אל-תהרוג, כי לא-אצדיק רשע. כג,ח ושוחד, לא תיקח: כי השוחד יעוור פיקחים, ויסלף דברי צדיקים. כג,ט וגר, לא תלחץ; ואתם, ידעתם את-נפש הגר--כי-גרים הייתם, בארץ מצריים. כג,י ושש שנים, תזרע את-ארצך; ואספת, את-תבואתה. כג,יא והשביעית תשמטנה ונטשתה, ואכלו אביוני עמך, ויתרם, תאכל חית השדה; כן-תעשה לכרמך, לזיתך. כג,יב ששת ימים תעשה מעשיך, וביום השביעי תשבות--למען ינוח, שורך וחמורך, ויינפש בן-אמתך, והגר. כג,יג ובכול אשר-אמרתי אליכם, תישמרו; ושם אלוהים אחרים לא תזכירו, לא יישמע על-פיך. כג,יד שלוש רגלים, תחוג לי בשנה. כג,טו את-חג המצות, תשמור--שבעת ימים תאכל מצות כאשר ציוויתיך למועד חודש האביב, כי-בו יצאת ממצריים; ולא-ייראו פניי, ריקם. כג,טז וחג הקציר ביכורי מעשיך, אשר תזרע בשדה; וחג האסיף בצאת השנה, באוספך את-מעשיך מן-השדה. כג,יז שלוש פעמים, בשנה--ייראה, כל-זכורך, אל-פני, האדון יהוה. כג,יח לא-תזבח על-חמץ, דם-זבחי; ולא-ילין חלב-חגי, עד-בוקר. כג,יט ראשית, ביכורי אדמתך, תביא, בית יהוה אלוהיך; לא-תבשל גדי, בחלב אימו. {פ}
כג,כ הנה אנוכי שולח מלאך, לפניך, לשמורך, בדרך; ולהביאך, אל-המקום אשר הכינותי. כג,כא הישמר מפניו ושמע בקולו, אל-תמר בו: כי לא יישא לפשעכם, כי שמי בקרבו. כג,כב כי אם-שמוע תשמע, בקולו, ועשית, כול אשר אדבר--ואייבתי, את-אויביך, וצרתי, את-צורריך. כג,כג כי-ילך מלאכי, לפניך, והביאך אל-האמורי והחיתי, והפריזי והכנעני החיווי והיבוסי; והכחדתיו. כג,כד לא-תשתחווה לאלוהיהם ולא תועבדם, ולא תעשה כמעשיהם: כי הרס תהרסם, ושבר תשבר מצבותיהם. כג,כה ועבדתם, את יהוה אלוהיכם, ובירך את-לחמך, ואת-מימיך; והסירותי מחלה, מקרבך. {ס}
כג,כו לא תהיה משכלה ועקרה, בארצך; את-מספר ימיך, אמלא. כג,כז את-אימתי, אשלח לפניך, והמותי את-כל-העם, אשר תבוא בהם; ונתתי את-כל-אויביך אליך, עורף. כג,כח ושלחתי את-הצרעה, לפניך; וגירשה, את-החיווי את-הכנעני ואת-החיתי--מלפניך. כג,כט לא אגרשנו מפניך, בשנה אחת: פן-תהיה הארץ שממה, ורבה עליך חית השדה. כג,ל מעט מעט אגרשנו, מפניך, עד אשר תפרה, ונחלת את-הארץ. כג,לא ושתי את-גבולך, מים-סוף ועד-ים פלשתים, וממדבר, עד-הנהר: כי אתן בידכם, את יושבי הארץ, וגירשתמו, מפניך. כג,לב לא-תכרות להם ולאלוהיהם, ברית. כג,לג לא יישבו בארצך, פן-יחטיאו אותך לי: כי תעבוד את-אלוהיהם, כי-יהיה לך למוקש. {פ}
כד,א ואל-משה אמר עלה אל-יהוה, אתה ואהרון נדב ואביהוא, ושבעים, מזקני ישראל; והשתחוויתם, מרחוק. כד,ב וניגש משה לבדו אל-יהוה, והם לא ייגשו; והעם, לא יעלו עימו. כד,ג ויבוא משה, ויספר לעם את כל-דברי יהוה, ואת, כל-המשפטים; ויען כל-העם קול אחד, ויאמרו, כל-הדברים אשר-דיבר יהוה, נעשה. כד,ד ויכתוב משה, את כל-דברי יהוה, וישכם בבוקר, וייבן מזבח תחת ההר; ושתים עשרה מצבה, לשנים עשר שבטי ישראל. כד,ה וישלח, את-נערי בני ישראל, ויעלו, עולות; ויזבחו זבחים שלמים, ליהוה--פרים. כד,ו וייקח משה חצי הדם, וישם באגנות; וחצי הדם, זרק על-המזבח. כד,ז וייקח ספר הברית, ויקרא באוזני העם; ויאמרו, כול אשר-דיבר יהוה נעשה ונשמע. כד,ח וייקח משה את-הדם, ויזרוק על-העם; ויאמר, הנה דם-הברית אשר כרת יהוה עימכם, על כל-הדברים, האלה. כד,ט ויעל משה, ואהרון--נדב, ואביהוא, ושבעים, מזקני ישראל. כד,י ויראו, את אלוהי ישראל; ותחת רגליו, כמעשה לבנת הספיר, וכעצם השמיים, לטוהר. כד,יא ואל-אצילי בני ישראל, לא שלח ידו; ויחזו, את-האלוהים, ויאכלו, וישתו. {ס}
כד,יב ויאמר יהוה אל-משה, עלה אליי ההרה--והיה-שם; ואתנה לך את-לוחות האבן, והתורה והמצוה, אשר כתבתי, להורותם. כד,יג ויקם משה, ויהושוע משרתו; ויעל משה, אל-הר האלוהים. כד,יד ואל-הזקנים אמר שבו-לנו בזה, עד אשר-נשוב אליכם; והנה אהרון וחור עימכם, מי-בעל דברים ייגש אליהם. כד,טו ויעל משה, אל-ההר; ויכס הענן, את-ההר. כד,טז וישכון כבוד-יהוה על-הר סיניי, ויכסהו הענן ששת ימים; ויקרא אל-משה ביום השביעי, מתוך הענן. כד,יז ומראה כבוד יהוה, כאש אוכלת בראש ההר, לעיני, בני ישראל. כד,יח ויבוא משה בתוך הענן, ויעל אל-ההר; ויהי משה, בהר, ארבעים יום, וארבעים לילה. {פ}
כה,א וידבר יהוה, אל-משה לאמור. כה,ב דבר אל-בני ישראל, ויקחו-לי תרומה: מאת כל-איש אשר יידבנו ליבו, תקחו את-תרומתי. כה,ג וזאת, התרומה, אשר תקחו, מאיתם: זהב וכסף, ונחושת. כה,ד ותכלת וארגמן ותולעת שני, ושש ועיזים. כה,ה ועורות אילים מאודמים ועורות תחשים, ועצי שיטים. כה,ו שמן, למאור; בשמים לשמן המשחה, ולקטורת הסמים. כה,ז אבני-שוהם, ואבני מילואים, לאיפוד, ולחושן. כה,ח ועשו לי, מקדש; ושכנתי, בתוכם. כה,ט ככול, אשר אני מראה אותך, את תבנית המשכן, ואת תבנית כל-כליו; וכן, תעשו. {ס}
כה,י ועשו ארון, עצי שיטים: אמתיים וחצי אורכו, ואמה וחצי רוחבו, ואמה וחצי, קומתו. כה,יא וציפית אותו זהב טהור, מבית ומחוץ תצפנו; ועשית עליו זר זהב, סביב. כה,יב ויצקת לו, ארבע טבעות זהב, ונתת, על ארבע פעמותיו; ושתי טבעות, על-צלעו האחת, ושתי טבעות, על-צלעו השנית. כה,יג ועשית בדי, עצי שיטים; וציפית אותם, זהב. כה,יד והבאת את-הבדים בטבעות, על צלעות הארון, לשאת את-הארון, בהם. כה,טו בטבעות, הארון, יהיו, הבדים: לא יסורו, ממנו. כה,טז ונתת, אל-הארון--את, העדות, אשר אתן, אליך. כה,יז ועשית כפורת, זהב טהור: אמתיים וחצי אורכה, ואמה וחצי רוחבה. כה,יח ועשית שניים כרובים, זהב; מקשה תעשה אותם, משני קצות הכפורת. כה,יט ועשה כרוב אחד מקצה, מזה, וכרוב-אחד מקצה, מזה; מן-הכפורת תעשו את-הכרובים, על-שני קצותיו. כה,כ והיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה, סוככים בכנפיהם על-הכפורת, ופניהם, איש אל-אחיו; אל-הכפורת--יהיו, פני הכרובים. כה,כא ונתת את-הכפורת על-הארון, מלמעלה; ואל-הארון--תיתן את-העדות, אשר אתן אליך. כה,כב ונועדתי לך, שם, ודיברתי איתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים, אשר על-ארון העדות--את כל-אשר אצווה אותך, אל-בני ישראל. {פ}
כה,כג ועשית שולחן, עצי שיטים: אמתיים אורכו ואמה רוחבו, ואמה וחצי קומתו. כה,כד וציפית אותו, זהב טהור; ועשית לו זר זהב, סביב. כה,כה ועשית לו מסגרת טופח, סביב; ועשית זר-זהב למסגרתו, סביב. כה,כו ועשית לו, ארבע טבעות זהב; ונתת, את-הטבעות, על ארבע הפיאות, אשר לארבע רגליו. כה,כז לעומת, המסגרת, תהיינה, הטבעות--לבתים לבדים, לשאת את-השולחן. כה,כח ועשית את-הבדים עצי שיטים, וציפית אותם זהב; ונישא-בם, את-השולחן. כה,כט ועשית קערותיו וכפותיו, וקשותיו ומנקייותיו, אשר יוסך, בהן; זהב טהור, תעשה אותם. כה,ל ונתת על-השולחן לחם פנים, לפניי תמיד. {פ}
כה,לא ועשית מנורת, זהב טהור; מקשה תיעשה המנורה, ירכה וקנה, גביעיה כפתוריה ופרחיה, ממנה יהיו. כה,לב ושישה קנים, יוצאים מצידיה: שלושה קני מנורה, מצידה האחד, ושלושה קני מנורה, מצידה השני. כה,לג שלושה גביעים משוקדים בקנה האחד, כפתור ופרח, ושלושה גביעים משוקדים בקנה האחד, כפתור ופרח; כן לששת הקנים, היוצאים מן-המנורה. כה,לד ובמנורה, ארבעה גביעים: משוקדים--כפתוריה, ופרחיה. כה,לה וכפתור תחת שני הקנים ממנה, וכפתור תחת שני הקנים ממנה, וכפתור, תחת-שני הקנים ממנה--לששת, הקנים, היוצאים, מן-המנורה. כה,לו כפתוריהם וקנותם, ממנה יהיו; כולה מקשה אחת, זהב טהור. כה,לז ועשית את-נרותיה, שבעה; והעלה, את-נרותיה, והאיר, על-עבר פניה. כה,לח ומלקחיה ומחתותיה, זהב טהור. כה,לט כיכר זהב טהור, יעשה אותה--את כל-הכלים, האלה. כה,מ וראה, ועשה: בתבניתם--אשר-אתה מוראה, בהר. {ס}
כו,א ואת-המשכן תעשה, עשר יריעות: שש מושזר, ותכלת וארגמן ותולעת שני--כרובים מעשה חושב, תעשה אותם. כו,ב אורך היריעה האחת, שמונה ועשרים באמה, ורוחב ארבע באמה, היריעה האחת; מידה אחת, לכל-היריעות. כו,ג חמש היריעות, תהיינה חוברות, אישה, אל-אחותה; וחמש יריעות חוברות, אישה אל-אחותה. כו,ד ועשית לולאות תכלת, על שפת היריעה האחת, מקצה, בחוברת; וכן תעשה, בשפת היריעה, הקיצונה, במחברת השנית. כו,ה חמישים לולאות, תעשה ביריעה האחת, וחמישים לולאות תעשה בקצה היריעה, אשר במחברת השנית: מקבילות, הלולאות, אישה, אל-אחותה. כו,ו ועשית, חמישים קרסי זהב; וחיברת את-היריעות אישה אל-אחותה, בקרסים, והיה המשכן, אחד. כו,ז ועשית יריעות עיזים, לאוהל על-המשכן; עשתי-עשרה יריעות, תעשה אותם. כו,ח אורך היריעה האחת, שלושים באמה, ורוחב ארבע באמה, היריעה האחת; מידה אחת, לעשתי עשרה יריעות. כו,ט וחיברת את-חמש היריעות, לבד, ואת-שש היריעות, לבד; וכפלת את-היריעה השישית, אל-מול פני האוהל. כו,י ועשית חמישים לולאות, על שפת היריעה האחת, הקיצונה, בחוברת; וחמישים לולאות, על שפת היריעה, החוברת, השנית. כו,יא ועשית קרסי נחושת, חמישים; והבאת את-הקרסים בלולאות, וחיברת את-האוהל והיה אחד. כו,יב וסרח, העודף, ביריעות, האוהל--חצי היריעה, העודפת, תסרח, על אחורי המשכן. כו,יג והאמה מזה והאמה מזה, בעודף, באורך, יריעות האוהל: יהיה סרוח על-צידי המשכן, מזה ומזה--לכסותו. כו,יד ועשית מכסה לאוהל, עורות אילים מאודמים, ומכסה עורות תחשים, מלמעלה. {פ}
כו,טו ועשית את-הקרשים, למשכן, עצי שיטים, עומדים. כו,טז עשר אמות, אורך הקרש; ואמה וחצי האמה, רוחב הקרש האחד. כו,יז שתי ידות, לקרש האחד--משולבות, אישה אל-אחותה; כן תעשה, לכול קרשי המשכן. כו,יח ועשית את-הקרשים, למשכן, עשרים קרש, לפאת נגבה תימנה. כו,יט וארבעים, אדני-כסף, תעשה, תחת עשרים הקרש: שני אדנים תחת-הקרש האחד, לשתי ידותיו, ושני אדנים תחת-הקרש האחד, לשתי ידותיו. כו,כ ולצלע המשכן השנית, לפאת צפון, עשרים, קרש. כו,כא וארבעים אדניהם, כסף: שני אדנים, תחת הקרש האחד, ושני אדנים, תחת הקרש האחד. כו,כב ולירכתי המשכן, ימה, תעשה, שישה קרשים. כו,כג ושני קרשים תעשה, למקוצעות המשכן--בירכתיים. כו,כד ויהיו תואמים, מלמטה, ויחדיו יהיו תמים על-ראשו, אל-הטבעת האחת; כן יהיה לשניהם, לשני המקצועות יהיו. כו,כה והיו, שמונה קרשים, ואדניהם כסף, שישה עשר אדנים: שני אדנים, תחת הקרש האחד, ושני אדנים, תחת הקרש האחד. כו,כו ועשית בריחים, עצי שיטים, חמישה, לקרשי צלע-המשכן האחד. כו,כז וחמישה בריחים, לקרשי צלע-המשכן השנית; וחמישה בריחים, לקרשי צלע המשכן, לירכתיים, ימה. כו,כח והבריח התיכון, בתוך הקרשים, מבריח, מן-הקצה אל-הקצה. כו,כט ואת-הקרשים תצפה זהב, ואת-טבעותיהם תעשה זהב--בתים, לבריחים; וציפית את-הבריחים, זהב. כו,ל והקמות, את-המשכן: כמשפטו--אשר הוראית, בהר. {ס}
כו,לא ועשית פרוכת, תכלת וארגמן ותולעת שני--ושש מושזר; מעשה חושב יעשה אותה, כרובים. כו,לב ונתת אותה, על-ארבעה עמודי שיטים, מצופים זהב, וויהם זהב--על-ארבעה, אדני-כסף. כו,לג ונתת את-הפרוכת, תחת הקרסים, והבאת שמה מבית לפרוכת, את ארון העדות; והבדילה הפרוכת, לכם, בין הקודש, ובין קודש הקודשים. כו,לד ונתת, את-הכפורת, על, ארון העדות--בקודש, הקודשים. כו,לה ושמת את-השולחן, מחוץ לפרוכת, ואת-המנורה נוכח השולחן, על צלע המשכן תימנה; והשולחן--תיתן, על-צלע צפון. כו,לו ועשית מסך לפתח האוהל, תכלת וארגמן ותולעת שני ושש מושזר, מעשה, רוקם. כו,לז ועשית למסך, חמישה עמודי שיטים, וציפית אותם זהב, וויהם זהב; ויצקת להם, חמישה אדני נחושת. {ס}
כז,א ועשית את-המזבח, עצי שיטים: חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב, רבוע יהיה המזבח, ושלוש אמות, קומתו. כז,ב ועשית קרנותיו, על ארבע פינותיו--ממנו, תהיינה קרנותיו; וציפית אותו, נחושת. כז,ג ועשית סירותיו, לדשנו, ויעיו ומזרקותיו, ומזלגותיו ומחתותיו; לכל-כליו, תעשה נחושת. כז,ד ועשית לו מכבר, מעשה רשת נחושת; ועשית על-הרשת, ארבע טבעות נחושת, על, ארבע קצותיו. כז,ה ונתת אותה, תחת כרכוב המזבח--מלמטה; והייתה הרשת, עד חצי המזבח. כז,ו ועשית בדים למזבח, בדי עצי שיטים; וציפית אותם, נחושת. כז,ז והובא את-בדיו, בטבעות; והיו הבדים, על-שתי צלעות המזבח--בשאת אותו. כז,ח נבוב לוחות, תעשה אותו: כאשר הראה אותך בהר, כן יעשו. {ס}
כז,ט ועשית, את חצר המשכן--לפאת נגב-תימנה קלעים לחצר שש מושזר, מאה באמה אורך, לפיאה, האחת. כז,י ועמודיו עשרים, ואדניהם עשרים נחושת; ווי העמודים וחשוקיהם, כסף. כז,יא וכן לפאת צפון באורך, קלעים מאה אורך; ועמודיו עשרים, ואדניהם עשרים נחושת, ווי העמודים וחשוקיהם, כסף. כז,יב ורוחב החצר לפאת-ים, קלעים חמישים אמה; עמודיהם עשרה, ואדניהם עשרה. כז,יג ורוחב החצר, לפאת קדמה מזרחה--חמישים אמה. כז,יד וחמש עשרה אמה קלעים, לכתף; עמודיהם שלושה, ואדניהם שלושה. כז,טו ולכתף, השנית--חמש עשרה, קלעים; עמודיהם שלושה, ואדניהם שלושה. כז,טז ולשער החצר מסך עשרים אמה, תכלת וארגמן ותולעת שני ושש מושזר--מעשה רוקם; עמודיהם, ארבעה, ואדניהם, ארבעה. כז,יז כל-עמודי החצר סביב מחושקים כסף, וויהם כסף; ואדניהם, נחושת. כז,יח אורך החצר מאה באמה ורוחב חמישים בחמישים, וקומה חמש אמות--שש מושזר; ואדניהם, נחושת. כז,יט לכול כלי המשכן, בכול עבודתו, וכל-יתדותיו וכל-יתדות החצר, נחושת. {ס}
כז,כ ואתה תצווה את-בני ישראל, ויקחו אליך שמן זית זך כתית--למאור: להעלות נר, תמיד. כז,כא באוהל מועד מחוץ לפרוכת אשר על-העדות, יערוך אותו אהרון ובניו מערב עד-בוקר--לפני יהוה: חוקת עולם לדורותם, מאת בני ישראל. {ס}
כח,א ואתה הקרב אליך את-אהרון אחיך ואת-בניו איתו, מתוך בני ישראל--לכהנו-לי: אהרון--נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר, בני אהרון. כח,ב ועשית בגדי-קודש, לאהרון אחיך, לכבוד, ולתפארת. כח,ג ואתה, תדבר אל-כל-חכמי-לב, אשר מילאתיו, רוח חכמה; ועשו את-בגדי אהרון, לקדשו--לכהנו-לי. כח,ד ואלה הבגדים אשר יעשו, חושן ואיפוד ומעיל, וכתונת תשבץ, מצנפת ואבנט; ועשו בגדי-קודש לאהרון אחיך, ולבניו--לכהנו-לי. כח,ה והם יקחו את-הזהב, ואת-התכלת ואת-הארגמן, ואת-תולעת השני, ואת-השש. {פ}
כח,ו ועשו, את-האיפוד: זהב תכלת וארגמן תולעת שני, ושש מושזר--מעשה חושב. כח,ז שתי כתפות חוברות, יהיה-לו אל-שני קצותיו--וחובר. כח,ח וחשב אפודתו אשר עליו, כמעשהו ממנו יהיה: זהב, תכלת וארגמן ותולעת שני--ושש מושזר. כח,ט ולקחת, את-שתי אבני-שוהם; ופיתחת עליהם, שמות בני ישראל. כח,י שישה, משמותם, על, האבן האחת; ואת-שמות השישה הנותרים, על-האבן השנית--כתולדותם. כח,יא מעשה חרש, אבן--פיתוחי חותם תפתח את-שתי האבנים, על-שמות בני ישראל; מוסבות משבצות זהב, תעשה אותם. כח,יב ושמת את-שתי האבנים, על כתפות האיפוד, אבני זיכרון, לבני ישראל; ונשא אהרון את-שמותם לפני יהוה, על-שתי כתפיו--לזיכרון. {ס}
כח,יג ועשית משבצות, זהב. כח,יד ושתי שרשרות זהב טהור, מגבלות תעשה אותם מעשה עבות; ונתת את-שרשרות העבותות, על-המשבצות. {ס}
כח,טו ועשית חושן משפט, מעשה חושב--כמעשה איפוד, תעשנו; זהב תכלת וארגמן ותולעת שני, ושש מושזר--תעשה אותו. כח,טז רבוע יהיה, כפול; זרת אורכו, וזרת רוחבו. כח,יז ומילאת בו מילואת אבן, ארבעה טורים אבן: טור, אודם פטדה וברקת--הטור, האחד. כח,יח והטור, השני--נופך ספיר, ויהלום. כח,יט והטור, השלישי--לשם שבו, ואחלמה. כח,כ והטור, הרביעי--תרשיש ושוהם, וישפה; משובצים זהב יהיו, במילואותם. כח,כא והאבנים תהיינה על-שמות בני-ישראל, שתים עשרה--על-שמותם; פיתוחי חותם, איש על-שמו, תהיינה, לשני עשר שבט. כח,כב ועשית על-החושן שרשות גבלות, מעשה עבות, זהב, טהור. כח,כג ועשית, על-החושן, שתי, טבעות זהב; ונתת, את-שתי הטבעות, על-שני, קצות החושן. כח,כד ונתת, את-שתי עבותות הזהב, על-שתי, הטבעות--אל-קצות, החושן. כח,כה ואת שתי קצות שתי העבותות, תיתן על-שתי המשבצות; ונתת על-כתפות האיפוד, אל-מול פניו. כח,כו ועשית, שתי טבעות זהב, ושמת אותם, על-שני קצות החושן--על-שפתו, אשר אל-עבר האיפוד ביתה. כח,כז ועשית, שתי טבעות זהב, ונתת אותם על-שתי כתפות האיפוד מלמטה ממול פניו, לעומת מחברתו--ממעל, לחשב האיפוד. כח,כח וירכסו את-החושן מטבעותיו אל-טבעות האיפוד, בפתיל תכלת, להיות, על-חשב האיפוד; ולא-ייזח החושן, מעל האיפוד. כח,כט ונשא אהרון את-שמות בני-ישראל בחושן המשפט, על-ליבו--בבואו אל-הקודש: לזיכרון לפני-יהוה, תמיד. כח,ל ונתת אל-חושן המשפט, את-האורים ואת-התומים, והיו על-לב אהרון, בבואו לפני יהוה; ונשא אהרון את-משפט בני-ישראל על-ליבו, לפני יהוה--תמיד. {ס}
כח,לא ועשית את-מעיל האיפוד, כליל תכלת. כח,לב והיה פי-ראשו, בתוכו; שפה יהיה לפיו סביב מעשה אורג, כפי תחרא יהיה-לו--לא ייקרע. כח,לג ועשית על-שוליו, רימוני תכלת וארגמן ותולעת שני--על-שוליו, סביב; ופעמוני זהב בתוכם, סביב. כח,לד פעמון זהב ורימון, פעמון זהב ורימון, על-שולי המעיל, סביב. כח,לה והיה על-אהרון, לשרת; ונשמע קולו בבואו אל-הקודש לפני יהוה, ובצאתו--ולא ימות. {ס}
כח,לו ועשית ציץ, זהב טהור; ופיתחת עליו פיתוחי חותם, קודש ליהוה. כח,לז ושמת אותו על-פתיל תכלת, והיה על-המצנפת; אל-מול פני-המצנפת, יהיה. כח,לח והיה, על-מצח אהרון, ונשא אהרון את-עוון הקודשים אשר יקדישו בני ישראל, לכל-מתנות קודשיהם; והיה על-מצחו תמיד, לרצון להם לפני יהוה. כח,לט ושיבצת הכתונת שש, ועשית מצנפת שש; ואבנט תעשה, מעשה רוקם. כח,מ ולבני אהרון תעשה כותונות, ועשית להם אבנטים; ומגבעות תעשה להם, לכבוד ולתפארת. כח,מא והלבשת אותם את-אהרון אחיך, ואת-בניו איתו; ומשחת אותם ומילאת את-ידם, וקידשת אותם--וכיהנו לי. כח,מב ועשה להם מכנסי-בד, לכסות בשר ערווה; ממותניים ועד-ירכיים, יהיו. כח,מג והיו על-אהרון ועל-בניו בבואם אל-אוהל מועד, או בגשתם אל-המזבח לשרת בקודש, ולא-ישאו עוון, ומתו: חוקת עולם לו, ולזרעו אחריו. {ס}
כט,א וזה הדבר אשר-תעשה להם, לקדש אותם--לכהן לי: לקח פר אחד בן-בקר, ואילים שניים--תמימים. כט,ב ולחם מצות, וחלות מצות בלולות בשמן, ורקיקי מצות, משוחים בשמן; סולת חיטים, תעשה אותם. כט,ג ונתת אותם על-סל אחד, והקרבת אותם בסל; ואת-הפר--ואת, שני האילים. כט,ד ואת-אהרון ואת-בניו תקריב, אל-פתח אוהל מועד; ורחצת אותם, במים. כט,ה ולקחת את-הבגדים, והלבשת את-אהרון את-הכותונת, ואת מעיל האיפוד, ואת-האיפוד ואת-החושן; ואפדת לו, בחשב האיפוד. כט,ו ושמת המצנפת, על-ראשו; ונתת את-נזר הקודש, על-המצנפת. כט,ז ולקחת את-שמן המשחה, ויצקת על-ראשו; ומשחת, אותו. כט,ח ואת-בניו, תקריב; והלבשתם, כותונות. כט,ט וחגרת אותם אבנט אהרון ובניו, וחבשת להם מגבעות, והייתה להם כהונה, לחוקת עולם; ומילאת יד-אהרון, ויד-בניו. כט,י והקרבת, את-הפר, לפני, אוהל מועד; וסמך אהרון ובניו את-ידיהם, על-ראש הפר. כט,יא ושחטת את-הפר, לפני יהוה, פתח, אוהל מועד. כט,יב ולקחת מדם הפר, ונתת על-קרנות המזבח באצבעך; ואת-כל-הדם תשפוך, אל-יסוד המזבח. כט,יג ולקחת, את-כל-החלב המכסה את-הקרב, ואת היותרת על-הכבד, ואת שתי הכליות ואת-החלב אשר עליהן; והקטרת, המזבחה. כט,יד ואת-בשר הפר, ואת-עורו ואת-פרשו, תשרוף באש, מחוץ למחנה: חטאת, הוא. כט,טו ואת-האיל האחד, תיקח; וסמכו אהרון ובניו, את-ידיהם--על-ראש האיל. כט,טז ושחטת, את-האיל; ולקחת, את-דמו, וזרקת על-המזבח, סביב. כט,יז ואת-האיל--תנתח, לנתחיו; ורחצת קרבו וכרעיו, ונתת על-נתחיו ועל-ראשו. כט,יח והקטרת את-כל-האיל המזבחה, עולה הוא ליהוה; ריח ניחוח, אישה ליהוה הוא. כט,יט ולקחת, את האיל השני; וסמך אהרון ובניו את-ידיהם, על-ראש האיל. כט,כ ושחטת את-האיל, ולקחת מדמו ונתת על-תנוך אוזן אהרון ועל-תנוך אוזן בניו הימנית, ועל-בוהן ידם הימנית, ועל-בוהן רגלם הימנית; וזרקת את-הדם על-המזבח, סביב. כט,כא ולקחת מן-הדם אשר על-המזבח, ומשמן המשחה, והזית על-אהרון ועל-בגדיו, ועל-בניו ועל-בגדי בניו איתו; וקדש הוא ובגדיו, ובניו ובגדי בניו איתו. כט,כב ולקחת מן-האיל החלב והאליה ואת-החלב המכסה את-הקרב, ואת יותרת הכבד ואת שתי הכליות ואת-החלב אשר עליהן, ואת, שוק הימין: כי איל מילואים, הוא. כט,כג וכיכר לחם אחת, וחלת לחם שמן אחת--ורקיק אחד: מסל, המצות, אשר, לפני יהוה. כט,כד ושמת הכול--על כפי אהרון, ועל כפי בניו; והנפת אותם תנופה, לפני יהוה. כט,כה ולקחת אותם מידם, והקטרת המזבחה על-העולה; לריח ניחוח לפני יהוה, אישה הוא ליהוה. כט,כו ולקחת את-החזה, מאיל המילואים אשר לאהרון, והנפת אותו תנופה, לפני יהוה; והיה לך, למנה. כט,כז וקידשת את חזה התנופה, ואת שוק התרומה, אשר הונף, ואשר הורם: מאיל, המילואים--מאשר לאהרון, ומאשר לבניו. כט,כח והיה לאהרון ולבניו לחוק-עולם, מאת בני ישראל, כי תרומה, הוא; ותרומה יהיה מאת בני-ישראל, מזבחי שלמיהם--תרומתם, ליהוה. כט,כט ובגדי הקודש אשר לאהרון, יהיו לבניו אחריו, למושחה בהם, ולמלא-בם את-ידם. כט,ל שבעת ימים, ילבשם הכוהן תחתיו--מבניו: אשר יבוא אל-אוהל מועד, לשרת בקודש. כט,לא ואת איל המילואים, תיקח; ובישלת את-בשרו, במקום קדוש. כט,לב ואכל אהרון ובניו את-בשר האיל, ואת-הלחם אשר בסל, פתח, אוהל מועד. כט,לג ואכלו אותם אשר כופר בהם, למלא את-ידם לקדש אותם; וזר לא-יאכל, כי-קודש הם. כט,לד ואם-ייוותר מבשר המילואים, ומן-הלחם--עד-הבוקר: ושרפת את-הנותר באש, לא ייאכל כי-קודש הוא. כט,לה ועשית לאהרון ולבניו, ככה, ככול אשר-ציוויתי, אותכה; שבעת ימים, תמלא ידם. כט,לו ופר חטאת תעשה ליום, על-הכיפורים, וחיטאת על-המזבח, בכפרך עליו; ומשחת אותו, לקדשו. כט,לז שבעת ימים, תכפר על-המזבח, וקידשת, אותו; והיה המזבח קודש קודשים, כל-הנוגע במזבח יקדש. {ס}
כט,לח וזה, אשר תעשה על-המזבח: כבשים בני-שנה שניים ליום, תמיד. כט,לט את-הכבש האחד, תעשה בבוקר; ואת הכבש השני, תעשה בין הערביים. כט,מ ועישרון סולת בלול בשמן כתית, רבע ההין, ונסך, רביעית ההין יין--לכבש, האחד. כט,מא ואת הכבש השני, תעשה בין הערביים: כמנחת הבוקר וכנסכה, תעשה-לה, לריח ניחוח, אישה ליהוה. כט,מב עולת תמיד לדורותיכם, פתח אוהל-מועד לפני יהוה, אשר איוועד לכם שמה, לדבר אליך שם. כט,מג ונועדתי שמה, לבני ישראל; ונקדש, בכבודי. כט,מד וקידשתי את-אוהל מועד, ואת-המזבח; ואת-אהרון ואת-בניו אקדש, לכהן לי. כט,מה ושכנתי, בתוך בני ישראל; והייתי להם, לאלוהים. כט,מו וידעו, כי אני יהוה אלוהיהם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצריים, לשוכני בתוכם: אני, יהוה אלוהיהם. {פ}
ל,א ועשית מזבח, מקטר קטורת; עצי שיטים, תעשה אותו. ל,ב אמה אורכו ואמה רוחבו, רבוע יהיה, ואמתיים, קומתו; ממנו, קרנותיו. ל,ג וציפית אותו זהב טהור, את-גגו ואת-קירותיו סביב--ואת-קרנותיו; ועשית לו זר זהב, סביב. ל,ד ושתי טבעות זהב תעשה-לו מתחת לזרו, על שתי צלעותיו--תעשה, על-שני צידיו; והיה לבתים לבדים, לשאת אותו בהמה. ל,ה ועשית את-הבדים, עצי שיטים; וציפית אותם, זהב. ל,ו ונתת אותו לפני הפרוכת, אשר על-ארון העדות--לפני הכפורת, אשר על-העדות, אשר איוועד לך, שמה. ל,ז והקטיר עליו אהרון, קטורת סמים; בבוקר בבוקר, בהיטיבו את-הנרות--יקטירנה. ל,ח ובהעלות אהרון את-הנרות בין הערביים, יקטירנה--קטורת תמיד לפני יהוה, לדורותיכם. ל,ט לא-תעלו עליו קטורת זרה, ועולה ומנחה; ונסך, לא תיסכו עליו. ל,י וכיפר אהרון על-קרנותיו, אחת בשנה: מדם חטאת הכיפורים, אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם--קודש-קודשים הוא, ליהוה. {פ}
ל,יא וידבר יהוה, אל-משה לאמור. ל,יב כי תישא את-ראש בני-ישראל, לפקודיהם, ונתנו איש כופר נפשו ליהוה, בפקוד אותם; ולא-יהיה בהם נגף, בפקוד אותם. ל,יג זה ייתנו, כל-העובר על-הפקודים--מחצית השקל, בשקל הקודש: עשרים גרה, השקל--מחצית השקל, תרומה ליהוה. ל,יד כול, העובר על-הפקודים, מבן עשרים שנה, ומעלה--ייתן, תרומת יהוה. ל,טו העשיר לא-ירבה, והדל לא ימעיט, ממחצית, השקל--לתת את-תרומת יהוה, לכפר על-נפשותיכם. ל,טז ולקחת את-כסף הכיפורים, מאת בני ישראל, ונתת אותו, על-עבודת אוהל מועד; והיה לבני ישראל לזיכרון לפני יהוה, לכפר על-נפשותיכם. {פ}
ל,יז וידבר יהוה, אל-משה לאמור. ל,יח ועשית כיור נחושת, וכנו נחושת--לרוחצה; ונתת אותו, בין-אוהל מועד ובין המזבח, ונתת שמה, מים. ל,יט ורחצו אהרון ובניו, ממנו, את-ידיהם, ואת-רגליהם. ל,כ בבואם אל-אוהל מועד, ירחצו-מים--ולא ימותו; או בגשתם אל-המזבח לשרת, להקטיר אישה ליהוה. ל,כא ורחצו ידיהם ורגליהם, ולא ימותו; והייתה להם חוק-עולם לו ולזרעו, לדורותם. {פ}
ל,כב וידבר יהוה, אל-משה לאמור. ל,כג ואתה קח-לך, בשמים ראש, מור-דרור חמש מאות, וקינמון-בשם מחציתו חמישים ומאתיים; וקנה-בושם, חמישים ומאתיים. ל,כד וקידה, חמש מאות בשקל הקודש; ושמן זית, הין. ל,כה ועשית אותו, שמן משחת-קודש--רוקח מרקחת, מעשה רוקח; שמן משחת-קודש, יהיה. ל,כו ומשחת בו, את-אוהל מועד, ואת, ארון העדות. ל,כז ואת-השולחן, ואת-כל-כליו, ואת-המנורה, ואת-כליה; ואת, מזבח הקטורת. ל,כח ואת-מזבח העולה, ואת-כל-כליו; ואת-הכיור, ואת-כנו. ל,כט וקידשת אותם, והיו קודש קודשים; כל-הנוגע בהם, יקדש. ל,ל ואת-אהרון ואת-בניו, תמשח; וקידשת אותם, לכהן לי. ל,לא ואל-בני ישראל, תדבר לאמור: שמן משחת-קודש יהיה זה, לי--לדורותיכם. ל,לב על-בשר אדם, לא ייסך, ובמתכונתו, לא תעשו כמוהו; קודש הוא, קודש יהיה לכם. ל,לג איש אשר ירקח כמוהו, ואשר ייתן ממנו על-זר--ונכרת, מעמיו. {ס}
ל,לד ויאמר יהוה אל-משה קח-לך סמים, נטף ושחלת וחלבנה, סמים, ולבונה זכה: בד בבד, יהיה. ל,לה ועשית אותה קטורת, רוקח מעשה רוקח, ממולח, טהור קודש. ל,לו ושחקת ממנה, הדק, ונתת ממנה לפני העדות באוהל מועד, אשר איוועד לך שמה; קודש קודשים, תהיה לכם. ל,לז והקטורת, אשר תעשה--במתכונתה, לא תעשו לכם; קודש תהיה לך, ליהוה. ל,לח איש אשר-יעשה כמוה, להריח בה--ונכרת, מעמיו. {ס}
לא,א וידבר יהוה, אל-משה לאמור. לא,ב ראה, קראתי בשם, בצלאל בן-אורי בן-חור, למטה יהודה. לא,ג ואמלא אותו, רוח אלוהים, בחכמה ובתבונה ובדעת, ובכל-מלאכה. לא,ד לחשוב, מחשבות; לעשות בזהב ובכסף, ובנחושת. לא,ה ובחרושת אבן למלאות, ובחרושת עץ; לעשות, בכל-מלאכה. לא,ו ואני הנה נתתי איתו, את אוהליאב בן-אחיסמך למטה-דן, ובלב כל-חכם-לב, נתתי חכמה; ועשו, את כל-אשר ציוויתיך. לא,ז את אוהל מועד, ואת-הארון לעדות, ואת-הכפורת, אשר עליו; ואת, כל-כלי האוהל. לא,ח ואת-השולחן, ואת-כליו, ואת-המנורה הטהורה, ואת-כל-כליה; ואת, מזבח הקטורת. לא,ט ואת-מזבח העולה, ואת-כל-כליו; ואת-הכיור, ואת-כנו. לא,י ואת, בגדי השרד; ואת-בגדי הקודש לאהרון הכוהן, ואת-בגדי בניו לכהן. לא,יא ואת שמן המשחה ואת-קטורת הסמים, לקודש: ככול אשר-ציוויתיך, יעשו. {פ}
לא,יב ויאמר יהוה, אל-משה לאמור. לא,יג ואתה דבר אל-בני ישראל, לאמור, אך את-שבתותיי, תשמורו: כי אות היא ביני וביניכם, לדורותיכם--לדעת, כי אני יהוה מקדשכם. לא,יד ושמרתם, את-השבת, כי קודש היא, לכם; מחלליה, מות יומת--כי כל-העושה בה מלאכה, ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמיה. לא,טו ששת ימים, ייעשה מלאכה, וביום השביעי שבת שבתון קודש, ליהוה; כל-העושה מלאכה ביום השבת, מות יומת. לא,טז ושמרו בני-ישראל, את-השבת, לעשות את-השבת לדורותם, ברית עולם. לא,יז ביני, ובין בני ישראל--אות היא, לעולם: כי-ששת ימים, עשה יהוה את-השמיים ואת-הארץ, וביום השביעי, שבת ויינפש. {ס}
לא,יח וייתן אל-משה, ככלותו לדבר איתו בהר סיניי, שני, לוחות העדות--לוחות אבן, כתובים באצבע אלוהים. לב,א וירא העם, כי-בושש משה לרדת מן-ההר; וייקהל העם על-אהרון, ויאמרו אליו קום עשה-לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו--כי-זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצריים, לא ידענו מה-היה לו. לב,ב ויאמר אליהם, אהרון, פרקו נזמי הזהב, אשר באוזני נשיכם בניכם ובנותיכם; והביאו, אליי. לב,ג ויתפרקו, כל-העם, את-נזמי הזהב, אשר באוזניהם; ויביאו, אל-אהרון. לב,ד וייקח מידם, ויצר אותו בחרט, ויעשהו, עגל מסכה; ויאמרו--אלה אלוהיך ישראל, אשר העלוך מארץ מצריים. לב,ה וירא אהרון, וייבן מזבח לפניו; ויקרא אהרון ויאמר, חג ליהוה מחר. לב,ו וישכימו, ממוחרת, ויעלו עולות, ויגישו שלמים; ויישב העם לאכול ושתה, ויקומו לצחק. {פ}
לב,ז וידבר יהוה, אל-משה: לך-רד--כי שיחת עמך, אשר העלית מארץ מצריים. לב,ח סרו מהר, מן-הדרך אשר ציוויתים--עשו להם, עגל מסכה; וישתחוו-לו, ויזבחו-לו, ויאמרו, אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצריים. לב,ט ויאמר יהוה, אל-משה: ראיתי את-העם הזה, והנה עם-קשה-עורף הוא. לב,י ועתה הניחה לי, וייחר-אפי בהם ואכלם; ואעשה אותך, לגוי גדול. לב,יא ויחל משה, את-פני יהוה אלוהיו; ויאמר, למה יהוה יחרה אפך בעמך, אשר הוצאת מארץ מצריים, בכוח גדול וביד חזקה. לב,יב למה יאמרו מצריים לאמור, ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים, ולכלותם, מעל פני האדמה; שוב מחרון אפך, והינחם על-הרעה לעמך. לב,יג זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, אשר נשבעת להם בך, ותדבר אליהם, ארבה את-זרעכם ככוכבי השמיים; וכל-הארץ הזאת אשר אמרתי, אתן לזרעכם, ונחלו, לעולם. לב,יד ויינחם, יהוה, על-הרעה, אשר דיבר לעשות לעמו. {פ}
לב,טו וייפן ויירד משה, מן-ההר, ושני לוחות העדות, בידו: לוחות, כתובים משני עבריהם--מזה ומזה, הם כתובים. לב,טז והלוחות--מעשה אלוהים, המה; והמכתב, מכתב אלוהים הוא--חרות, על-הלוחות. לב,יז וישמע יהושוע את-קול העם, בריעו; ויאמר, אל-משה, קול מלחמה, במחנה. לב,יח ויאמר, אין קול ענות גבורה, ואין קול, ענות חלושה; קול ענות, אנוכי שומע. לב,יט ויהי, כאשר קרב אל-המחנה, וירא את-העגל, ומחולות; וייחר-אף משה, וישלך מידיו את-הלוחות, וישבר אותם, תחת ההר. לב,כ וייקח את-העגל אשר עשו, וישרוף באש, ויטחן, עד אשר-דק; וייזר על-פני המים, וישק את-בני ישראל. לב,כא ויאמר משה אל-אהרון, מה-עשה לך העם הזה: כי-הבאת עליו, חטאה גדולה. לב,כב ויאמר אהרון, אל-ייחר אף אדוני; אתה ידעת את-העם, כי ברע הוא. לב,כג ויאמרו לי--עשה-לנו אלוהים, אשר ילכו לפנינו: כי-זה משה האיש, אשר העלנו מארץ מצריים--לא ידענו, מה-היה לו. לב,כד ואומר להם למי זהב, התפרקו וייתנו-לי; ואשליכהו באש, וייצא העגל הזה. לב,כה וירא משה את-העם, כי פרוע הוא: כי-פרעו אהרון, לשמצה בקמיהם. לב,כו ויעמוד משה, בשער המחנה, ויאמר, מי ליהוה אליי; וייאספו אליו, כל-בני לוי. לב,כז ויאמר להם, כה-אמר יהוה אלוהי ישראל, שימו איש-חרבו, על-ירכו; עברו ושובו משער לשער, במחנה, והרגו איש-את-אחיו ואיש את-ריעהו, ואיש את-קרובו. לב,כח ויעשו בני-לוי, כדבר משה; וייפול מן-העם ביום ההוא, כשלושת אלפי איש. לב,כט ויאמר משה, מלאו ידכם היום ליהוה, כי איש בבנו, ובאחיו--ולתת עליכם היום, ברכה. לב,ל ויהי, ממוחרת, ויאמר משה אל-העם, אתם חטאתם חטאה גדולה; ועתה אעלה אל-יהוה, אוליי אכפרה בעד חטאתכם. לב,לא וישב משה אל-יהוה, ויאמר: אנא, חטא העם הזה חטאה גדולה, ויעשו להם, אלוהי זהב. לב,לב ועתה, אם-תישא חטאתם; ואם-אין--מחני נא, מספרך אשר כתבת. לב,לג ויאמר יהוה, אל-משה: מי אשר חטא-לי, אמחנו מספרי. לב,לד ועתה לך נחה את-העם, אל אשר-דיברתי לך--הנה מלאכי, ילך לפניך; וביום פוקדי, ופקדתי עליהם חטאתם. לב,לה וייגוף יהוה, את-העם, על אשר עשו את-העגל, אשר עשה אהרון. {ס}
לג,א וידבר יהוה אל-משה, לך עלה מזה--אתה והעם, אשר העלית מארץ מצריים: אל-הארץ, אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקוב לאמור, לזרעך, אתננה. לג,ב ושלחתי לפניך, מלאך; וגירשתי, את-הכנעני האמורי, והחיתי והפריזי, החיווי והיבוסי. לג,ג אל-ארץ זבת חלב, ודבש: כי לא אעלה בקרבך, כי עם-קשה-עורף אתה--פן-אכלך, בדרך. לג,ד וישמע העם, את-הדבר הרע הזה--ויתאבלו; ולא-שתו איש עדייו, עליו. לג,ה ויאמר יהוה אל-משה, אמור אל-בני-ישראל אתם עם-קשה-עורף--רגע אחד אעלה בקרבך, וכיליתיך; ועתה, הורד עדייך מעליך, ואדעה, מה אעשה-לך. לג,ו ויתנצלו בני-ישראל את-עדיים, מהר חורב. לג,ז ומשה ייקח את-האוהל ונטה-לו מחוץ למחנה, הרחק מן-המחנה, וקרא לו, אוהל מועד; והיה, כל-מבקש יהוה, ייצא אל-אוהל מועד, אשר מחוץ למחנה. לג,ח והיה, כצאת משה אל-האוהל, יקומו כל-העם, וניצבו איש פתח אוהלו; והביטו אחרי משה, עד-בואו האוהלה. לג,ט והיה, כבוא משה האוהלה, יירד עמוד הענן, ועמד פתח האוהל; ודיבר, עם-משה. לג,י וראה כל-העם את-עמוד הענן, עומד פתח האוהל; וקם כל-העם והשתחוו, איש פתח אוהלו. לג,יא ודיבר יהוה אל-משה פנים אל-פנים, כאשר ידבר איש אל-ריעהו; ושב, אל-המחנה, ומשרתו יהושוע בן-נון נער, לא ימיש מתוך האוהל. {פ}
לג,יב ויאמר משה אל-יהוה, ראה אתה אומר אליי העל את-העם הזה, ואתה לא הודעתני, את אשר-תשלח עימי; ואתה אמרת ידעתיך בשם, וגם-מצאת חן בעיניי. לג,יג ועתה אם-נא מצאתי חן בעיניך, הודיעני נא את-דרכיך, ואדעך, למען אמצא-חן בעיניך; וראה, כי עמך הגוי הזה. לג,יד ויאמר: פניי ילכו, והניחותי לך. לג,טו ויאמר, אליו: אם-אין פניך הולכים, אל-תעלנו מזה. לג,טז ובמה ייוודע איפוא, כי-מצאתי חן בעיניך אני ועמך--הלוא, בלכתך עימנו; ונפלינו, אני ועמך, מכל-העם, אשר על-פני האדמה. {פ}
לג,יז ויאמר יהוה אל-משה, גם את-הדבר הזה אשר דיברת אעשה: כי-מצאת חן בעיניי, ואדעך בשם. לג,יח ויאמר: הראני נא, את-כבודך. לג,יט ויאמר, אני אעביר כל-טובי על-פניך, וקראתי בשם יהוה, לפניך; וחנותי את-אשר אחון, וריחמתי את-אשר ארחם. לג,כ ויאמר, לא תוכל לראות את-פניי: כי לא-יראני האדם, וחי. לג,כא ויאמר יהוה, הנה מקום איתי; וניצבת, על-הצור. לג,כב והיה בעבור כבודי, ושמתיך בנקרת הצור; ושכותי כפי עליך, עד-עוברי. לג,כג והסירותי, את-כפי, וראית, את-אחוריי; ופניי, לא ייראו. {פ}
לד,א ויאמר יהוה אל-משה, פסול-לך שני-לוחות אבנים כראשונים; וכתבתי, על-הלוחות, את-הדברים, אשר היו על-הלוחות הראשונים אשר שיברת. לד,ב והיה נכון, לבוקר; ועלית בבוקר אל-הר סיניי, וניצבת לי שם על-ראש ההר. לד,ג ואיש לא-יעלה עימך, וגם-איש אל-יירא בכל-ההר; גם-הצאן והבקר אל-ירעו, אל-מול ההר ההוא. לד,ד ויפסול שני-לוחות אבנים כראשונים, וישכם משה בבוקר ויעל אל-הר סיניי, כאשר ציווה יהוה, אותו; וייקח בידו, שני לוחות אבנים. לד,ה ויירד יהוה בענן, ויתייצב עימו שם; ויקרא בשם, יהוה. לד,ו ויעבור יהוה על-פניו, ויקרא, יהוה יהוה, אל רחום וחנון--ארך אפיים, ורב-חסד ואמת. לד,ז נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה; ונקה, לא ינקה--פוקד עוון אבות על-בנים ועל-בני בנים, על-שילשים ועל-ריבעים. לד,ח וימהר, משה; וייקוד ארצה, וישתחו. לד,ט ויאמר אם-נא מצאתי חן בעיניך, אדוניי, ילך-נא אדוניי, בקרבנו: כי עם-קשה-עורף הוא, וסלחת לעווננו ולחטאתנו ונחלתנו. לד,י ויאמר, הנה אנוכי כורת ברית, נגד כל-עמך אעשה נפלאות, אשר לא-נבראו בכל-הארץ ובכל-הגויים; וראה כל-העם אשר-אתה בקרבו את-מעשה יהוה, כי-נורא הוא, אשר אני, עושה עימך. לד,יא שמור-לך--את אשר אנוכי, מצווך היום; הנני גורש מפניך, את-האמורי והכנעני, והחיתי והפריזי, והחיווי והיבוסי. לד,יב הישמר לך, פן-תכרות ברית ליושב הארץ, אשר אתה, בא עליה: פן-יהיה למוקש, בקרבך. לד,יג כי את-מזבחותם תיתוצון, ואת-מצבותם תשברון; ואת-אשריו, תכרותון. לד,יד כי לא תשתחווה, לאל אחר: כי יהוה קנא שמו, אל קנא הוא. לד,טו פן-תכרות ברית, ליושב הארץ; וזנו אחרי אלוהיהם, וזבחו לאלוהיהם, וקרא לך, ואכלת מזבחו. לד,טז ולקחת מבנותיו, לבניך; וזנו בנותיו, אחרי אלוהיהן, והזנו את-בניך, אחרי אלוהיהן. לד,יז אלוהי מסכה, לא תעשה-לך. לד,יח את-חג המצות, תשמור--שבעת ימים תאכל מצות אשר ציוויתיך, למועד חודש האביב: כי בחודש האביב, יצאת ממצריים. לד,יט כל-פטר רחם, לי; וכל-מקנך תיזכר, פטר שור ושה. לד,כ ופטר חמור תפדה בשה, ואם-לא תפדה וערפתו; כול בכור בניך תפדה, ולא-ייראו פניי ריקם. לד,כא ששת ימים תעבוד, וביום השביעי תשבות; בחריש ובקציר, תשבות. לד,כב וחג שבועות תעשה לך, ביכורי קציר חיטים; וחג, האסיף--תקופת, השנה. לד,כג שלוש פעמים, בשנה--ייראה, כל-זכורך, את-פני האדון יהוה, אלוהי ישראל. לד,כד כי-אוריש גויים מפניך, והרחבתי את-גבולך; ולא-יחמוד איש, את-ארצך, בעלותך ליראות את-פני יהוה אלוהיך, שלוש פעמים בשנה. לד,כה לא-תשחט על-חמץ, דם-זבחי; ולא-ילין לבוקר, זבח חג הפסח. לד,כו ראשית, ביכורי אדמתך, תביא, בית יהוה אלוהיך; לא-תבשל גדי, בחלב אימו. {פ}
לד,כז ויאמר יהוה אל-משה, כתוב-לך את-הדברים האלה: כי על-פי הדברים האלה, כרתי איתך ברית--ואת-ישראל. לד,כח ויהי-שם עם-יהוה, ארבעים יום וארבעים לילה--לחם לא אכל, ומים לא שתה; ויכתוב על-הלוחות, את דברי הברית--עשרת, הדברים. לד,כט ויהי, ברדת משה מהר סיניי, ושני לוחות העדות ביד-משה, ברדתו מן-ההר; ומשה לא-ידע, כי קרן עור פניו--בדברו איתו. לד,ל וירא אהרון וכל-בני ישראל, את-משה, והנה קרן, עור פניו; וייראו, מגשת אליו. לד,לא ויקרא אליהם משה, וישובו אליו אהרון וכל-הנשיאים בעדה; וידבר משה, אליהם. לד,לב ואחרי-כן ניגשו, כל-בני ישראל; ויצוום--את כל-אשר דיבר יהוה איתו, בהר סיניי. לד,לג ויכל משה, מדבר איתם; וייתן על-פניו, מסווה. לד,לד ובבוא משה לפני יהוה, לדבר איתו, יסיר את-המסווה, עד-צאתו; ויצא, ודיבר אל-בני ישראל, את, אשר יצווה. לד,לה וראו בני-ישראל, את-פני משה, כי קרן, עור פני משה; והשיב משה את-המסווה על-פניו, עד-בואו לדבר איתו. {ס}
לה,א ויקהל משה, את-כל-עדת בני ישראל--ויאמר אליהם: אלה, הדברים, אשר-ציווה יהוה, לעשות אותם. לה,ב ששת ימים, תיעשה מלאכה, וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון, ליהוה; כל-העושה בו מלאכה, יומת. לה,ג לא-תבערו אש, בכול מושבותיכם, ביום, השבת. {פ}
לה,ד ויאמר משה, אל-כל-עדת בני-ישראל לאמור: זה הדבר, אשר-ציווה יהוה לאמור. לה,ה קחו מאיתכם תרומה, ליהוה, כול נדיב ליבו, יביאהא את תרומת יהוה: זהב וכסף, ונחושת. לה,ו ותכלת וארגמן ותולעת שני, ושש ועיזים. לה,ז ועורות אילים מאודמים ועורות תחשים, ועצי שיטים. לה,ח ושמן, למאור; ובשמים לשמן המשחה, ולקטורת הסמים. לה,ט ואבני-שוהם--ואבני, מילואים: לאיפוד, ולחושן. לה,י וכל-חכם-לב, בכם, יבואו ויעשו, את כל-אשר ציווה יהוה. לה,יא את-המשכן--את-אוהלו, ואת-מכסהו; את-קרסיו, ואת-קרשיו, את-בריחיו, את-עמודיו ואת-אדניו. לה,יב את-הארון ואת-בדיו, את-הכפורת; ואת, פרוכת המסך. לה,יג את-השולחן ואת-בדיו, ואת-כל-כליו; ואת, לחם הפנים. לה,יד ואת-מנורת המאור ואת-כליה, ואת-נרותיה; ואת, שמן המאור. לה,טו ואת-מזבח הקטורת, ואת-בדיו, ואת שמן המשחה, ואת קטורת הסמים; ואת-מסך הפתח, לפתח המשכן. לה,טז את מזבח העולה, ואת-מכבר הנחושת אשר-לו, את-בדיו, ואת-כל-כליו; את-הכיור, ואת-כנו. לה,יז את קלעי החצר, את-עמודיו ואת-אדניה; ואת, מסך שער החצר. לה,יח את-יתדות המשכן ואת-יתדות החצר, ואת-מיתריהם. לה,יט את-בגדי השרד, לשרת בקודש: את-בגדי הקודש לאהרון הכוהן, ואת-בגדי בניו לכהן. לה,כ וייצאו כל-עדת בני-ישראל, מלפני משה. לה,כא ויבואו, כל-איש אשר-נשאו ליבו; וכול אשר נדבה רוחו אותו, הביאו את-תרומת יהוה למלאכת אוהל מועד ולכל-עבודתו, ולבגדי, הקודש. לה,כב ויבואו האנשים, על-הנשים; כול נדיב לב, הביאו חח ונזם וטבעת וכומז כל-כלי זהב, וכל-איש, אשר הניף תנופת זהב ליהוה. לה,כג וכל-איש אשר-נמצא איתו, תכלת וארגמן ותולעת שני--ושש ועיזים; ועורות אילים מאודמים ועורות תחשים, הביאו. לה,כד כל-מרים, תרומת כסף ונחושת, הביאו, את תרומת יהוה; וכול אשר נמצא איתו עצי שיטים, לכל-מלאכת העבודה--הביאו. לה,כה וכל-אישה חכמת-לב, בידיה טוו; ויביאו מטווה, את-התכלת ואת-הארגמן, את-תולעת השני, ואת-השש. לה,כו וכל-הנשים--אשר נשא ליבן אותנה, בחכמה: טוו, את-העיזים. לה,כז והנשיאים הביאו--את אבני השוהם, ואת אבני המילואים: לאיפוד, ולחושן. לה,כח ואת-הבושם, ואת-השמן: למאור--ולשמן המשחה, ולקטורת הסמים. לה,כט כל-איש ואישה, אשר נדב ליבם אותם, להביא לכל-המלאכה, אשר ציווה יהוה לעשות ביד-משה--הביאו בני-ישראל נדבה, ליהוה. {פ}
לה,ל ויאמר משה אל-בני ישראל, ראו קרא יהוה בשם, בצלאל בן-אורי בן-חור, למטה יהודה. לה,לא וימלא אותו, רוח אלוהים, בחכמה בתבונה ובדעת, ובכל-מלאכה. לה,לב ולחשוב, מחשבות--לעשות בזהב ובכסף, ובנחושת. לה,לג ובחרושת אבן למלאות, ובחרושת עץ; לעשות, בכל-מלאכת מחשבת. לה,לד ולהורות, נתן בליבו: הוא, ואוהליאב בן-אחיסמך למטה-דן. לה,לה מילא אותם חכמת-לב, לעשות כל-מלאכת חרש וחושב, ורוקם בתכלת ובארגמן בתולעת השני ובשש, ואורג; עושי, כל-מלאכה, וחושבי, מחשבות. לו,א ועשה בצלאל ואוהליאב וכול איש חכם-לב, אשר נתן יהוה חכמה ותבונה בהמה, לדעת לעשות, את-כל-מלאכת עבודת הקודש--לכול אשר-ציווה, יהוה. לו,ב ויקרא משה, אל-בצלאל ואל-אוהליאב, ואל כל-איש חכם-לב, אשר נתן יהוה חכמה בליבו--כול אשר נשאו ליבו, לקורבה אל-המלאכה לעשות אותה. לו,ג ויקחו מלפני משה, את כל-התרומה אשר הביאו בני ישראל למלאכת עבודת הקודש--לעשות אותה; והם הביאו אליו עוד, נדבה--בבוקר בבוקר. לו,ד ויבואו, כל-החכמים, העושים, את כל-מלאכת הקודש--איש-איש ממלאכתו, אשר-המה עושים. לו,ה ויאמרו אל-משה לאמור, מרבים העם להביא, מדי העבודה למלאכה, אשר-ציווה יהוה לעשות אותה. לו,ו ויצו משה, ויעבירו קול במחנה לאמור, איש ואישה אל-יעשו-עוד מלאכה, לתרומת הקודש; וייכלא העם, מהביא. לו,ז והמלאכה, הייתה דיים לכל-המלאכה--לעשות אותה; והותר. {ס}
לו,ח ויעשו כל-חכם-לב בעושי המלאכה, את-המשכן--עשר יריעות: שש מושזר, ותכלת וארגמן ותולעת שני--כרובים מעשה חושב, עשה אותם. לו,ט אורך היריעה האחת, שמונה ועשרים באמה, ורוחב ארבע באמה, היריעה האחת: מידה אחת, לכל-היריעות. לו,י ויחבר את-חמש היריעות, אחת אל-אחת; וחמש יריעות חיבר, אחת אל-אחת. לו,יא ויעש לולאות תכלת, על שפת היריעה האחת, מקצה, במחברת; כן עשה, בשפת היריעה, הקיצונה, במחברת השנית. לו,יב חמישים לולאות, עשה ביריעה האחת, וחמישים לולאות עשה בקצה היריעה, אשר במחברת השנית: מקבילות, הלולאות--אחת, אל-אחת. לו,יג ויעש, חמישים קרסי זהב; ויחבר את-היריעות אחת אל-אחת, בקרסים, ויהי המשכן, אחד. {פ}
לו,יד ויעש יריעות עיזים, לאוהל על-המשכן: עשתי-עשרה יריעות, עשה אותם. לו,טו אורך היריעה האחת, שלושים באמה, וארבע אמות, רוחב היריעה האחת: מידה אחת, לעשתי עשרה יריעות. לו,טז ויחבר את-חמש היריעות, לבד; ואת-שש היריעות, לבד. לו,יז ויעש לולאות חמישים, על שפת היריעה, הקיצונה, במחברת; וחמישים לולאות, עשה על-שפת היריעה, החוברת, השנית. לו,יח ויעש קרסי נחושת, חמישים, לחבר את-האוהל, להיות אחד. לו,יט ויעש מכסה לאוהל, עורות אילים מאודמים, ומכסה עורות תחשים, מלמעלה. {ס}
לו,כ ויעש את-הקרשים, למשכן, עצי שיטים, עומדים. לו,כא עשר אמות, אורך הקרש; ואמה וחצי האמה, רוחב הקרש האחד. לו,כב שתי ידות, לקרש האחד, משולבות, אחת אל-אחת; כן עשה, לכול קרשי המשכן. לו,כג ויעש את-הקרשים, למשכן: עשרים קרשים, לפאת נגב תימנה. לו,כד וארבעים, אדני-כסף--עשה, תחת עשרים הקרשים: שני אדנים תחת-הקרש האחד, לשתי ידותיו, ושני אדנים תחת-הקרש האחד, לשתי ידותיו. לו,כה ולצלע המשכן השנית, לפאת צפון, עשה, עשרים קרשים. לו,כו וארבעים אדניהם, כסף--שני אדנים, תחת הקרש האחד, ושני אדנים, תחת הקרש האחד. לו,כז ולירכתי המשכן, ימה, עשה, שישה קרשים. לו,כח ושני קרשים עשה, למקוצעות המשכן--בירכתיים. לו,כט והיו תואמים, מלמטה, ויחדיו יהיו תמים אל-ראשו, אל-הטבעת האחת; כן עשה לשניהם, לשני המקצועות. לו,ל והיו, שמונה קרשים, ואדניהם כסף, שישה עשר אדנים--שני אדנים שני אדנים, תחת הקרש האחד. לו,לא ויעש בריחי, עצי שיטים--חמישה, לקרשי צלע-המשכן האחת. לו,לב וחמישה בריחים, לקרשי צלע-המשכן השנית; וחמישה בריחים לקרשי המשכן, לירכתיים ימה. לו,לג ויעש, את-הבריח התיכון, לברוח בתוך הקרשים, מן-הקצה אל-הקצה. לו,לד ואת-הקרשים ציפה זהב, ואת-טבעותם עשה זהב--בתים, לבריחים; ויצף את-הבריחים, זהב. לו,לה ויעש, את-הפרוכת, תכלת וארגמן ותולעת שני, ושש מושזר; מעשה חושב עשה אותה, כרובים. לו,לו ויעש לה, ארבעה עמודי שיטים, ויצפם זהב, וויהם זהב; וייצוק להם, ארבעה אדני-כסף. לו,לז ויעש מסך לפתח האוהל, תכלת וארגמן ותולעת שני ושש מושזר, מעשה, רוקם. לו,לח ואת-עמודיו חמישה ואת-וויהם, וציפה ראשיהם וחשוקיהם זהב; ואדניהם חמישה, נחושת. {פ}
לז,א ויעש בצלאל את-הארון, עצי שיטים: אמתיים וחצי אורכו, ואמה וחצי רוחבו, ואמה וחצי, קומתו. לז,ב ויצפהו זהב טהור, מבית ומחוץ; ויעש לו זר זהב, סביב. לז,ג וייצוק לו, ארבע טבעות זהב, על, ארבע פעמותיו; ושתי טבעות, על-צלעו האחת, ושתי טבעות, על-צלעו השנית. לז,ד ויעש בדי, עצי שיטים; ויצף אותם, זהב. לז,ה ויבא את-הבדים בטבעות, על צלעות הארון, לשאת, את-הארון. לז,ו ויעש כפורת, זהב טהור: אמתיים וחצי אורכה, ואמה וחצי רוחבה. לז,ז ויעש שני כרובים, זהב; מקשה עשה אותם, משני קצות הכפורת. לז,ח כרוב-אחד מקצה מזה, וכרוב-אחד מקצה מזה; מן-הכפורת עשה את-הכרובים, משני קצותיו. לז,ט ויהיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה, סוככים בכנפיהם על-הכפורת, ופניהם, איש אל-אחיו; אל-הכפורת--היו, פני הכרובים. {פ}
לז,י ויעש את-השולחן, עצי שיטים: אמתיים אורכו ואמה רוחבו, ואמה וחצי קומתו. לז,יא ויצף אותו, זהב טהור; ויעש לו זר זהב, סביב. לז,יב ויעש לו מסגרת טופח, סביב; ויעש זר-זהב למסגרתו, סביב. לז,יג וייצוק לו, ארבע טבעות זהב; וייתן, את-הטבעות, על ארבע הפיאות, אשר לארבע רגליו. לז,יד לעומת, המסגרת, היו, הטבעות; בתים, לבדים, לשאת, את-השולחן. לז,טו ויעש את-הבדים עצי שיטים, ויצף אותם זהב, לשאת, את-השולחן. לז,טז ויעש את-הכלים אשר על-השולחן, את-קערותיו ואת-כפותיו ואת מנקייותיו, ואת-הקשוות, אשר יוסך בהן--זהב, טהור. {פ}
לז,יז ויעש את-המנורה, זהב טהור; מקשה עשה את-המנורה, ירכה וקנה--גביעיה כפתוריה ופרחיה, ממנה היו. לז,יח ושישה קנים, יוצאים מצידיה: שלושה קני מנורה, מצידה האחד, ושלושה קני מנורה, מצידה השני. לז,יט שלושה גביעים משוקדים בקנה האחד, כפתור ופרח, ושלושה גביעים משוקדים בקנה אחד, כפתור ופרח; כן לששת הקנים, היוצאים מן-המנורה. לז,כ ובמנורה, ארבעה גביעים: משוקדים--כפתוריה, ופרחיה. לז,כא וכפתור תחת שני הקנים ממנה, וכפתור תחת שני הקנים ממנה, וכפתור, תחת-שני הקנים ממנה--לששת, הקנים, היוצאים, ממנה. לז,כב כפתוריהם וקנותם, ממנה היו; כולה מקשה אחת, זהב טהור. לז,כג ויעש את-נרותיה, שבעה; ומלקחיה ומחתותיה, זהב טהור. לז,כד כיכר זהב טהור, עשה אותה, ואת, כל-כליה. {פ}
לז,כה ויעש את-מזבח הקטורת, עצי שיטים: אמה אורכו ואמה רוחבו רבוע, ואמתיים קומתו--ממנו, היו קרנותיו. לז,כו ויצף אותו זהב טהור, את-גגו ואת-קירותיו סביב--ואת-קרנותיו; ויעש לו זר זהב, סביב. לז,כז ושתי טבעות זהב עשה-לו מתחת לזרו, על שתי צלעותיו, על, שני צידיו--לבתים לבדים, לשאת אותו בהם. לז,כח ויעש את-הבדים, עצי שיטים; ויצף אותם, זהב. לז,כט ויעש את-שמן המשחה, קודש, ואת-קטורת הסמים, טהור--מעשה, רוקח. {ס}
לח,א ויעש את-מזבח העולה, עצי שיטים: חמש אמות אורכו וחמש-אמות רוחבו, רבוע, ושלוש אמות, קומתו. לח,ב ויעש קרנותיו, על ארבע פינותיו--ממנו, היו קרנותיו; ויצף אותו, נחושת. לח,ג ויעש את-כל-כלי המזבח, את-הסירות ואת-היעים ואת-המזרקות, את-המזלגות, ואת-המחתות; כל-כליו, עשה נחושת. לח,ד ויעש למזבח מכבר, מעשה רשת נחושת, תחת כרכובו מלמטה, עד-חצייו. לח,ה וייצוק ארבע טבעות, בארבע הקצוות--למכבר הנחושת: בתים, לבדים. לח,ו ויעש את-הבדים, עצי שיטים; ויצף אותם, נחושת. לח,ז ויבא את-הבדים בטבעות, על צלעות המזבח, לשאת אותו, בהם; נבוב לוחות, עשה אותו. {ס}
לח,ח ויעש, את הכיור נחושת, ואת, כנו נחושת--במראות, הצובאות, אשר צבאו, פתח אוהל מועד. {ס}
לח,ט ויעש, את-החצר: לפאת נגב תימנה, קלעי החצר שש מושזר, מאה, באמה. לח,י עמודיהם עשרים, ואדניהם עשרים נחושת; ווי העמודים וחשוקיהם, כסף. לח,יא ולפאת צפון, מאה באמה--עמודיהם עשרים, ואדניהם עשרים נחושת; ווי העמודים וחשוקיהם, כסף. לח,יב ולפאת-ים, קלעים חמישים באמה--עמודיהם עשרה, ואדניהם עשרה; ווי העמודים וחשוקיהם, כסף. לח,יג ולפאת קדמה מזרחה, חמישים אמה. לח,יד קלעים חמש-עשרה אמה, אל-הכתף; עמודיהם שלושה, ואדניהם שלושה. לח,טו ולכתף השנית, מזה ומזה לשער החצר, קלעים, חמש עשרה אמה; עמודיהם שלושה, ואדניהם שלושה. לח,טז כל-קלעי החצר סביב, שש מושזר. לח,יז והאדנים לעמודים, נחושת, ווי העמודים וחשוקיהם כסף, וציפוי ראשיהם כסף; והם מחושקים כסף, כול עמודי החצר. לח,יח ומסך שער החצר, מעשה רוקם--תכלת וארגמן ותולעת שני, ושש מושזר; ועשרים אמה, אורך, וקומה ברוחב חמש אמות, לעומת קלעי החצר. לח,יט ועמודיהם, ארבעה, ואדניהם ארבעה, נחושת; וויהם כסף, וציפוי ראשיהם וחשוקיהם כסף. לח,כ וכל-היתדות למשכן ולחצר, סביב--נחושת. {ס}
לח,כא אלה פקודי המשכן משכן העדות, אשר פוקד על-פי משה: עבודת, הלויים, ביד איתמר, בן-אהרון הכוהן. לח,כב ובצלאל בן-אורי בן-חור, למטה יהודה, עשה, את כל-אשר-ציווה יהוה את-משה. לח,כג ואיתו, אוהליאב בן-אחיסמך למטה-דן--חרש וחושב; ורוקם, בתכלת ובארגמן, ובתולעת השני, ובשש. {ס}
לח,כד כל-הזהב, העשוי למלאכה, בכול, מלאכת הקודש--ויהי זהב התנופה, תשע ועשרים כיכר, ושבע מאות ושלושים שקל, בשקל הקודש. לח,כה וכסף פקודי העדה, מאת כיכר; ואלף ושבע מאות וחמישה ושבעים, שקל--בשקל הקודש. לח,כו בקע, לגולגולת, מחצית השקל, בשקל הקודש--לכול העובר על-הפקודים, מבן עשרים שנה ומעלה, לשש-מאות אלף ושלושת אלפים, וחמש מאות וחמישים. לח,כז ויהי, מאת כיכר הכסף, לצקת את אדני הקודש, ואת אדני הפרוכת: מאת אדנים למאת הכיכר, כיכר לאדן. לח,כח ואת-האלף ושבע המאות, וחמישה ושבעים, עשה ווים, לעמודים; וציפה ראשיהם, וחישק אותם. לח,כט ונחושת התנופה, שבעים כיכר, ואלפיים וארבע-מאות, שקל. לח,ל ויעש בה, את-אדני פתח אוהל מועד, ואת מזבח הנחושת, ואת-מכבר הנחושת אשר-לו; ואת, כל-כלי המזבח. לח,לא ואת-אדני החצר סביב, ואת-אדני שער החצר; ואת כל-יתדות המשכן ואת-כל-יתדות החצר, סביב. לט,א ומן-התכלת והארגמן ותולעת השני, עשו בגדי-שרד לשרת בקודש; ויעשו את-בגדי הקודש, אשר לאהרון, כאשר ציווה יהוה, את-משה. {פ}
לט,ב ויעש, את-האיפוד: זהב, תכלת וארגמן ותולעת שני--ושש מושזר. לט,ג וירקעו את-פחי הזהב, וקיצץ פתילים, לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן, ובתוך תולעת השני ובתוך השש--מעשה, חושב. לט,ד כתפות עשו-לו, חוברות--על-שני קצותיו, חובר. לט,ה וחשב אפודתו אשר עליו, ממנו הוא כמעשהו, זהב תכלת וארגמן ותולעת שני, ושש מושזר--כאשר ציווה יהוה, את-משה. {ס}
לט,ו ויעשו את-אבני השוהם, מוסבות משבצות זהב, מפותחות פיתוחי חותם, על-שמות בני ישראל. לט,ז וישם אותם, על כתפות האיפוד--אבני זיכרון, לבני ישראל: כאשר ציווה יהוה, את-משה. {פ}
לט,ח ויעש את-החושן מעשה חושב, כמעשה איפוד: זהב, תכלת וארגמן ותולעת שני--ושש מושזר. לט,ט רבוע היה כפול, עשו את-החושן--זרת אורכו וזרת רוחבו, כפול. לט,י וימלאו-בו--ארבעה, טורי אבן: טור, אודם פטדה וברקת--הטור, האחד. לט,יא והטור, השני--נופך ספיר, ויהלום. לט,יב והטור, השלישי--לשם שבו, ואחלמה. לט,יג והטור, הרביעי--תרשיש שוהם, וישפה: מוסבות משבצות זהב, במילואותם. לט,יד והאבנים על-שמות בני-ישראל הנה, שתים עשרה--על-שמותם: פיתוחי חותם איש על-שמו, לשנים עשר שבט. לט,טו ויעשו על-החושן שרשרות גבלות, מעשה עבות, זהב, טהור. לט,טז ויעשו, שתי משבצות זהב, ושתי, טבעות זהב; וייתנו, את-שתי הטבעות, על-שני, קצות החושן. לט,יז וייתנו, שתי העבותות הזהב, על-שתי, הטבעות--על-קצות, החושן. לט,יח ואת שתי קצות שתי העבותות, נתנו על-שתי המשבצות; וייתנום על-כתפות האיפוד, אל-מול פניו. לט,יט ויעשו, שתי טבעות זהב, וישימו, על-שני קצות החושן: על-שפתו--אשר אל-עבר האיפוד, ביתה. לט,כ ויעשו, שתי טבעות זהב, וייתנום על-שתי כתפות האיפוד מלמטה ממול פניו, לעומת מחברתו--ממעל, לחשב האיפוד. לט,כא וירכסו את-החושן מטבעותיו אל-טבעות האיפוד בפתיל תכלת, להיות על-חשב האיפוד, ולא-ייזח החושן, מעל האיפוד--כאשר ציווה יהוה, את-משה. {פ}
לט,כב ויעש את-מעיל האיפוד, מעשה אורג, כליל, תכלת. לט,כג ופי-המעיל בתוכו, כפי תחרא; שפה לפיו סביב, לא ייקרע. לט,כד ויעשו, על-שולי המעיל, רימוני, תכלת וארגמן ותולעת שני--מושזר. לט,כה ויעשו פעמוני, זהב טהור; וייתנו את-הפעמונים בתוך הרימונים, על-שולי המעיל סביב--בתוך, הרימונים. לט,כו פעמון ורימון פעמון ורימון, על-שולי המעיל סביב, לשרת, כאשר ציווה יהוה את-משה. {ס}
לט,כז ויעשו את-הכותנות שש, מעשה אורג, לאהרון, ולבניו. לט,כח ואת המצנפת שש, ואת-פארי המגבעות שש, ואת-מכנסי הבד, שש מושזר. לט,כט ואת-האבנט שש מושזר, ותכלת וארגמן ותולעת שני--מעשה רוקם: כאשר ציווה יהוה, את-משה. {ס}
לט,ל ויעשו את-ציץ נזר-הקודש, זהב טהור; ויכתבו עליו, מכתב פיתוחי חותם--קודש, ליהוה. לט,לא וייתנו עליו פתיל תכלת, לתת על-המצנפת מלמעלה, כאשר ציווה יהוה, את-משה. {ס}
לט,לב ותכל--כל-עבודת, משכן אוהל מועד; ויעשו, בני ישראל--ככול אשר ציווה יהוה את-משה, כן עשו. {פ}
לט,לג ויביאו את-המשכן אל-משה, את-האוהל ואת-כל-כליו, קרסיו קרשיו, בריחיו ועמודיו ואדניו. לט,לד ואת-מכסה עורות האילים, המאודמים, ואת-מכסה, עורות התחשים; ואת, פרוכת המסך. לט,לה את-ארון העדות, ואת-בדיו; ואת, הכפורת. לט,לו את-השולחן, את-כל-כליו, ואת, לחם הפנים. לט,לז את-המנורה הטהורה את-נרותיה, נרות המערכה--ואת-כל-כליה; ואת, שמן המאור. לט,לח ואת, מזבח הזהב, ואת שמן המשחה, ואת קטורת הסמים; ואת, מסך פתח האוהל. לט,לט את מזבח הנחושת, ואת-מכבר הנחושת אשר-לו, את-בדיו, ואת-כל-כליו; את-הכיור, ואת-כנו. לט,מ את קלעי החצר את-עמודיה ואת-אדניה, ואת-המסך לשער החצר, את-מיתריו, ויתדותיה; ואת, כל-כלי עבודת המשכן--לאוהל מועד. לט,מא את-בגדי השרד, לשרת בקודש; את-בגדי הקודש לאהרון הכוהן, ואת-בגדי בניו לכהן. לט,מב ככול אשר-ציווה יהוה, את-משה: כן עשו בני ישראל, את כל-העבודה. לט,מג וירא משה את-כל-המלאכה, והנה עשו אותה--כאשר ציווה יהוה, כן עשו; ויברך אותם, משה. {פ}
מ,א וידבר יהוה, אל-משה לאמור. מ,ב ביום-החודש הראשון, באחד לחודש, תקים, את-משכן אוהל מועד. מ,ג ושמת שם, את ארון העדות; וסכות על-הארון, את-הפרוכת. מ,ד והבאת, את-השולחן, וערכת, את-ערכו; והבאת, את-המנורה, והעלית, את-נרותיה. מ,ה ונתת את-מזבח הזהב, לקטורת, לפני, ארון העדות; ושמת את-מסך הפתח, למשכן. מ,ו ונתת, את מזבח העולה, לפני, פתח משכן אוהל-מועד. מ,ז ונתת, את-הכיור, בין-אוהל מועד, ובין המזבח; ונתת שם, מים. מ,ח ושמת את-החצר, סביב; ונתת, את-מסך שער החצר. מ,ט ולקחת את-שמן המשחה, ומשחת את-המשכן ואת-כל-אשר-בו; וקידשת אותו ואת-כל-כליו, והיה קודש. מ,י ומשחת את-מזבח העולה, ואת-כל-כליו; וקידשת, את-המזבח, והיה המזבח, קודש קודשים. מ,יא ומשחת את-הכיור, ואת-כנו; וקידשת, אותו. מ,יב והקרבת את-אהרון ואת-בניו, אל-פתח אוהל מועד; ורחצת אותם, במים. מ,יג והלבשת, את-אהרון, את, בגדי הקודש; ומשחת אותו וקידשת אותו, וכיהן לי. מ,יד ואת-בניו, תקריב; והלבשת אותם, כותונות. מ,טו ומשחת אותם, כאשר משחת את-אביהם, וכיהנו, לי; והייתה להיות להם מושחתם, לכהונת עולם--לדורותם. מ,טז ויעש, משה: ככול אשר ציווה יהוה, אותו--כן עשה. {ס}
מ,יז ויהי בחודש הראשון, בשנה השנית--באחד לחודש: הוקם, המשכן. מ,יח ויקם משה את-המשכן, וייתן את-אדניו, וישם את-קרשיו, וייתן את-בריחיו; ויקם, את-עמודיו. מ,יט ויפרוש את-האוהל, על-המשכן, וישם את-מכסה האוהל עליו, מלמעלה--כאשר ציווה יהוה, את-משה. {ס}
מ,כ וייקח וייתן את-העדות, אל-הארון, וישם את-הבדים, על-הארון; וייתן את-הכפורת על-הארון, מלמעלה. מ,כא ויבא את-הארון, אל-המשכן, וישם את פרוכת המסך, ויסך על ארון העדות--כאשר ציווה יהוה, את-משה. {ס}
מ,כב וייתן את-השולחן באוהל מועד, על ירך המשכן צפונה, מחוץ, לפרוכת. מ,כג ויערוך עליו ערך לחם, לפני יהוה--כאשר ציווה יהוה, את-משה. {ס}
מ,כד וישם את-המנורה באוהל מועד, נוכח השולחן, על ירך המשכן, נגבה. מ,כה ויעל הנרות, לפני יהוה--כאשר ציווה יהוה, את-משה. {ס}
מ,כו וישם את-מזבח הזהב, באוהל מועד, לפני, הפרוכת. מ,כז ויקטר עליו, קטורת סמים--כאשר ציווה יהוה, את-משה. {ס}
מ,כח וישם את-מסך הפתח, למשכן. מ,כט ואת, מזבח העולה, שם, פתח משכן אוהל-מועד; ויעל עליו, את-העולה ואת-המנחה--כאשר ציווה יהוה, את-משה. {ס}
מ,ל וישם, את-הכיור, בין-אוהל מועד, ובין המזבח; וייתן שמה מים, לרוחצה. מ,לא ורחצו ממנו, משה ואהרון ובניו, את-ידיהם, ואת-רגליהם. מ,לב בבואם אל-אוהל מועד, ובקורבתם אל-המזבח--ירחצו: כאשר ציווה יהוה, את-משה. {ס}
מ,לג ויקם את-החצר, סביב למשכן ולמזבח, וייתן, את-מסך שער החצר; ויכל משה, את-המלאכה. {פ}
מ,לד ויכס הענן, את-אוהל מועד; וכבוד יהוה, מלא את-המשכן. מ,לה ולא-יכול משה, לבוא אל-אוהל מועד--כי-שכן עליו, הענן; וכבוד יהוה, מלא את-המשכן. מ,לו ובהיעלות הענן מעל המשכן, יסעו בני ישראל, בכול, מסעיהם. מ,לז ואם-לא ייעלה, הענן--ולא יסעו, עד-יום היעלותו. מ,לח כי ענן יהוה על-המשכן, יומם, ואש, תהיה לילה בו--לעיני כל-בית-ישראל, בכל-מסעיהם. {ש}